תוכן

טז) ענין סיפור סדום ועמורה, והיות אלו הג' מלאכים, מי"כאל לבשר את אברהם בלידת שרה, וגברי"אל להפך את סדום, ורפ"אל למלט את לוט, וכל אחד בא בשליחותו, ובזמן אחד נתקבצו שלשתם, וטעם היות הכל בזמן אחד ולא נפרדים זה אחר זה. להיות, כי כן היה צריך, כי כמו שרצה הקב"ה להוציא זרע קדש, ונשמות ישראל שהיו גנוזות קודם שנברא העולם ועד עתה, היו האלפים שנה של תהו, והיה בונה עולמות ומחריבן, ויולד פלוני לפלוני וימת ויולד וכו', והחריבן במי המבול, וחזר ושתלן בנח עד זמן דור הפלגה, כי הגוים חרוב נחרבו ונתפרדו כל פועלי און, ובזה נבלה עולם התהו, עד שחזר ובנאו באברהם. וז"ס מ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם. ואם ע"י הברית נתקיים העולם, שנאמר (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם, שהוא אברהם, אפי' שיש בו פסולת, שהוא ישמעאל ועשו, שנאמר (בראשית כ"א י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע קדש, ואז באברהם מצא כל זרע ישראל, והנשמות שהיו קודם בריאת העולם נמצאו בו, כי עד שם היה העולם של התהו בלי ברית, ולכן לא נתקיימו כי אם בברית שבאברהם, ואז באברהם בראם, והבן.