תוכן

שמות תש"מ
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא וַהֲמִתֶּן אֹתו ואם בת היא וחיה (א,טז)
ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון (שם כב)
הנה כאן יש לפרש ע"ד הרמז. האדם כשמתחיל ללכת בדרך ה' - הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך השולט על הגופות, שיחזיקו את העובדים בעמ"נ להשפיע, שהגופות יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלמות הנרצה, שהוא, שכל מעשיו יהיו לשם שמים.
לכן אמר, היינו שנתן פקודה: בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא 'עבריות', משום שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה' (משא"כ 'מצריות' נקרא בזמן שאדם עוסק במעשים גשמיים, שאלו המעשים גם המצרים עוסקים. ורק בזמן שעוסקים בתו"מ נקראים 'עבריות'(. וראיתם על 'האבנים' - היינו בזמן שהאדם אומר שהוא רוצה להבין מה שהוא עושה, היינו, לאיזו מטרה הוא עוסק בתו"מ. אם בן הוא - היינו שעבודתו היא בעמ"נ להשפיע, שזהו רצונו של האדם בעת התעסקותו בתו"מ, והמתן אותו - שלא תתנו לו שום חיות ושום כוחות, בכדי שיפסיק מעבודתו. ואם בת היא - היינו שהכוונה שלו היא בבחינת נקבה, היינו על מנת לקבל, וחיה - אתם יכולים לתת לו כוחות וחיות, משום שהאדם הזה אינו רוצה לצאת ממצרים ואין לפחד ממנו, לכן אתם יכולים לעזוב אותו שיעשה מה שהוא רוצה, אפילו שידקדק בכל מיני דקדוקים, אין דבר, הוא ישאר אצלנו במצרים, ולא כדאי לעבוד בחינם כי בין כך ובין כך הוא משלנו.
משא"כ אם בן הוא - שאם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו, מזה הוא יכול לזכות לבחינת מושיען של ישראל, הנקרא בחינת משה, כמשרז"ל: אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. ואם הוא יזכה לבחי' משה הנקרא מושיען של ישראל, שהוא יושיען לצאת ממצרים, לכן צריכין לראות מראש להפריע לו, בכדי למנוע אותו שלא יגיע למצב שיצא מגלות מצרים.
אבל מאיפה יכולים להוודע שהוא הולך בעמ"נ להשפיע, כי עתה עדיין נמצא בתוך מצרים שהוא בחינת לתועלת עצמו ולא בעל מנת להשפיע, אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה. ע"ז אמרו: אמר ר' חנינא, סימן גדול מסר להן, אם פניו למטה דעו שהוא זכר וכו', וכשהוא פניו למעלה היא נקבה (שמו"ר א,יח(. כי ענין פנים ואחור, מפורש בהקדמת תע"ס (אות מז( כי בזמן שרואים את האדם מאחוריו אז לא יודעים שבאמת זהו האדם שחושבים עליו שזה הוא, אולי אחר הוא, שיכולים לטעות. משא"כ כשרואה את חברו דרך הפנים, אין לו שום ספיקות. לכן כשרוצים לרמז על דבר שמבינים בשכל במאה אחוז, שאין לו שום טעויות, מכנים זה בשם פנים. ודבר שלא ברור מבחינת השכל, נקרא בשם אחורים. לכן 'פנים' נקרא בחינת ידיעה, שהולך בעבדות ה' רק בבחינת ידיעה. וזה נקרא - פניו אצלו למעלה בחשיבות, כי העיקר אצלו הוא הידיעה, ואחורים שהוא רק בבחינת אמונה (כי מטעם השכל יש לו פנים לכאן ולכאן(, זה אצלו בחינת למטה בחשיבות.
לכן מסר להם את הסימן, אם אתם רוצים לדעת אם הוא הולך במטרה להגיע לבחינת עמ"נ להשפיע: אם פניו למטה, היינו אם בחי' ידיעה נקרא אצלו למטה בחשיבות, אלא אחוריו למעלה, היינו שבחינת אמונה אצלו למעלה בחשיבות, זה סימן שהוא רוצה להגיע לבחינת 'בן', לבחינת להשפיע. לכן - והמִתן אותו, שתפריעו לו בכל מה שאתם יכולים, כי בטח שיזכה לבחינת משה, שהוא מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכניסם לארץ ישראל להיכל דקדושה. וז"ס: "וראית את אחורי", היינו בחינת אמונה. "ופני לא יראו", על ידי ידיעה לא תשיגו אותי.
ויצו פרעה לכל עמו [רש"י: אף עליהם גזר וכו'] - היינו, שאין הוא יודע מאיזה עם יולד מושיען של ישראל, אם ממצרים אם מישראל. היות שכל אדם נכלל מבחינת מעשים גשמיים, הנקראים מצרים (מכיון שגם המצרים עוסקים במעשים גשמיים, לכן נקראת עבודת האדם במעשים גשמיים בשם מצרים(, וכשהוא עוסק במעשים של תורה ומצוות, נקרא ישראל. אז הוא אמר, שאינו יודע מאיזו בחינה אדם יכול לזכות לבחי' משה, הנקרא מושיען של ישראל, היינו, שיכול להיות שבזמן שהאדם עוסק בגשמיות אבל כל כוונותיו הם בעמ"נ להשפיע, גם בעת עשיית מעשים גשמיים הוא יכול לזכות לבחינת מושיען של ישראל. לכן תשגיחו בעת שהם עוסקים במעשים גשמיים: אם בן הוא, אם הם מכוונים בעל מנת להשפיע, שזה נקרא בחי' זכר - היארה תשליכהו, שלא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים, הנקרא בחינת בן. וכל הבת תחיון - רק מתי שכוונתו במקבל על מנת לקבל, אז אתם יכולים לתת לו חיות וכח שיעשה את המעשים הגשמיים. משא"כ 'אם בן הוא' אז הוא יכול לזכות גם בזמן הזה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכנסו לארץ דקדושה.