תוכן

ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו, למען הציל אותו מידם וגו' (לז,כב)
בזהר (אות קל-קלב): רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן, למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וכי לא חייש ראובן להאי, דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה וכו'. אלא, חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי בגין דידע כמה שנאין ליה ורעותא דלהון לקטלא ליה, אמר ראובן, טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי, דלא מרחמי עליה וכו'. בגין, דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא, קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזימנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא.
ויש להבין, למה 'בידא דשנאוי' אין הקב"ה עושה לו נס.
הנה אנו מוצאים בענין הצלה ב' אופנים: א( היכא דשכיחא הזיקא. ב( במקום דלא שכיחא הזיקא. היינו, שיש חיות שהן מזיקות רק לתאבון, ובשעה שאינן רעבות אינן מזיקות. ויש שהן מזיקות מצד הטבע, היינו שיש להן רצון מצד הטבע להזיק אנשים, שדרכם תמיד לטרוף. וכמו כן אנו מצינו, שיש פעמים שיש לחיה שנאה לכלל המין האנושי, ויש לפעמים שיש לה שנאה דוקא לאיש פרטי ולא להכלל, היינו, שהחיה מרגשת שהאדם הזה רוצה להזיק לה, לכן היא מתכוננת להזיק לו. והנה כאן אנו מצינו שהחיות רעות, שהם הנחשים ועקרבים, אין להם שנאה פרטית לאדם הזה דוקא, אלא לכלל המין אנושי, לכן אין זה נקרא 'שכיחא היזקא' כל כך ולכן אפשר לסמוך על נס. משא"כ בידייהו דאחוי, שיש להם שנאה פרטית לאיש הזה, זה הוי 'שכיחא היזקא' ואז אסור לסמוך על הנס.
ועוד אפשר לומר, שיש חילוק בין בעלי חיים לאדם, היות שהאדם הוא בעל בחירה. כי זה שהחיות הן מזיקות, זה הוא מצד הטבע, שהשי"ת נתן להן טבע שישתוקקו לזה. נמצא, שכל מה שהן עושות הוא מצד השי"ת ואין להן כח להתגבר על זה, היינו שלא יזיקו. לכן, במקום שהקב"ה רוצה לעשות נס, זה הוא ג"כ מצד השי"ת, לכן יש לסמוך על הנס. משא"כ אצל האדם, שניתן לו כח הבחירה בין להרע ובין להטיב, נמצא, אם הקב"ה יעשה נס לאדם הזה ויצילו שהשני לא יזיק לו, נמצא שהקב"ה נוטל את כח הבחירה מהשני. ובמקום שיהיה סתירה להבחירה, אין סומכין על הנס.