תוכן

ג) ודע, שתמצא שם הוי"ה בס"ת של הש'ה לעול'ה בנ'י וילכ'ו. לרמז על שבטח על בוראו שימציא לו קרבן אחר תחתיו. ואולי לזה כיונו רז"ל על אומרו אלהים יראה לו. שהשיב אברהם ליצחק על שאלתו איה השה לעולה, אלהים יראה לו השה, ביד הקב"ה. להראות ולהמציאו ברגע, ואם לאו, הרי בני. כי מה שדרשו כן, לפי שדקדקו במלת בני שהיא מיותר, אלא ודאי שכיוון לכך. ורמז לו שני דברים: הא' שביד השי"ת יכולת להמציא לו איל א' לעולה, והשני באומרו בני, כי מיותר הוא, לגלות לו דבר שהקב"ה צוהו על הקרבתו לעולה, כדי שיקבל יצחק ג"כ מצות בוראו עליו ברצון, ולא באונס. ולזה העיד הכתוב וילכו שניהם יחדיו, כלומר בלב אחד וברצון טוב. ואולי רמז הכתוב כהוי"ה זו כנז', שיהא אברהם מתחנן שיתראה לו קרבן, כדי להקריבו תחת בנו שיהיה כפרתו ותמורתו, ויהיה אות ל' של לעולה, בשביל העולה אשר צוה לי סתם, יראה וימציא איל ואקריבנו תחת בני. ולפי דרך זה, מלת בני מוכרח ליכתב, כלומר, אני בטוח בזה, ולכך אמר ונשובה אליכם, אבל מה שאני מתחנן לפני הוי"ה זו של רחמים, שיקובל ויתרצה לפניו ית' כאילו הקרבתי את בני יחידי ממש. ולזה דרשו ז"ל במלת תחת בנו, דמיותר הוא, ואמרו שהיה אומר בשחיטת האיל: יהי רצון שיחשב לפניך כאילו נשחט בני, וכן בהפשטתו ובניתוח איבריו. הרי לך כמה רמזים, ודי בזה. עכמ"כ.