תוכן

וחשקת בה ולקחת לך לאשה רש"י: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.
ומקשים העולם, בשביל מה ניתן כח ליצר הרע (כמ"ש: וחשקת בה) ועל זה צריך תיקון, הלא היה יותר טוב אם לא היה מלכתחילה רצון וחשק.
אלא, לפי הכלל שהרצון לקבל זהו כל הבריאה, וזהו כל היצה"ר. נמצא, שאם האדם לא היה מוצא חשק למלאות הרצון לקבל, לא היה בכלל בחינת בריאה בעולם. וזה על דרך מה שאמרו: "אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי כך".
שעל זה ניתנו לנו תורה ומצוות, שיש בהם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. שענין "עשה" פירושו, שהאדם יכול לעשות אלו המעשים על הכוונה דעל מנת להשפיע. משא"כ "לא תעשה", לפני גמר התקון אין להם תקון ע"י מעשי בני אדם. אלא בגמר התקון, שאז אפילו מלאך המות יהיה מלאך קדוש, אז יתתקן הכל.
נמצא לפי"ז, שהחשק של הרצון לקבל צריך להיות. אלא שצריכים לתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע. שכאן יש הבחן במעשים, היינו שיש (לו) ג' מיני מעשים: א) מצות. ב) רשות. ג) איסורים.
וחשקת בה ולקחת לך לאשה. ופירש"י: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור.
היינו, שע"י התורה, עליה אמר הקב"ה: "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין" - ישאנה בהיתר.
יש ג' בחינות: מצוות, רשות, איסורים.
וחשקת בה ולקחת לך לאשה. ופירש"י: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שפירושו ע"ד שאמרו: בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין.
דהיינו, למה ברא יצר הרע שעל ידו נכשלים? התשובה היא: בראתי תורה תבלין. אם כן לפי זה יוצא שהתורה היא דבר מיותר, כאילו נאמר: ברא מחלה, וברא תרופה למחלה. נמצא שהתרופה שברא היא דבר מיותר. כלומר, אם לא היה בורא מחלה לא היה צריך לעשות עבודה בחנם, היינו לרפא את המחלה?
והתשובה היא: בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. היינו, בכדי שיהיה להם צורך לתורה, לכן ברא יצר הרע, אחרת לא היו צריכים לתורה. על דרך: "במה אדע כי אירשנה וגו'. ידוע תדע"קנה.
רנא ענין היתר יפת תואר הגם שקשה להבין היתר זה, היינו, למה לא אמרינן גם בשאר איסורים, במקום שיש חשק גדול להאיסור, שהתורה תכשיר לו את האיסור ע"י תיקונים? על זה צריכים לתרץ, שאין לנו השגה על מה שזה מותר וזה אסור, כמ"ש: "וכי מאי אכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף". נמצא, מה שאמרו: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע", הכוונה, שעל ידי תיקונים שהתורה נותנת מתקן היצר הרע.