תוכן

וזרח משעיר למו (לג,ב) בזהר (בלק אות קמ, בהסולם(: פירושו, ממה שאמרו בני שעיר שאינם רוצים לקבל, מזה, האיר לישראל, והוסיף עליהם אור ואהבה רבה. אף כך, הופיע והאיר לישראל, מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו ישראל אהבה והארה יתרה כראוי.
ויל"ה, מדוע נתלתה אהבת ישראל בזה שאומות העולם לא רצו לקבל את התורה, משמע מזה שאם אומות העולם היו מקבלים את התורה, לא היה שום מקום לאהבת ישראל, היתכן, אם מישהו אוהב את השני ורוצה להראות לו את האהבה שאוהב אותו, והוא מביע את זה בכך שאומר שהוא אוהב אותו מסיבת שחברו לא רוצה לשמוע בקולו (בשביל זה יש לו אהבה(, וכי זה נחשב לשבח, או לגנאי? כיון שתולה את האהבה מסיבת חברו, הוא הגורם, והוא מצדו עצמו אין לו אהבה אליו?!
והענין; כי ענין בני שעיר ובני פארן הוא אצל כל אחד ואחד, הרע שבאדם יש לו הרבה שמות, שלפי הפעולה כך הוא נקרא. ויש אהבה לעם ישראל, בזה שהרע של האדם לא רוצה לקבל את התו"מ והאדם מתגבר על הרע, מזה נמשך ההארות לעם ישראל.
כי לאמיתו של דבר הוא, שה' רוצה לתת לנבראים, יותר משהם רוצים לקבל. רק מסיבת שלא יהיה נהמא דכסופא, יש תיקון שהאדם מוכרח מקודם לגלות את הבחירה. ותיכף כשהאדם מגלה את הבחירה, תיכף מתגלה אליו אהבתו ית'.
וענין בחירה שייך לומר דוקא בזמן שהרע שבו מגלה את כחו, היינו שמתנגד לו לעסוק בתורה ומצוות. ממילא נמצא, שדוקא בזמן שאומות העולם שבאדם מראים את כח ההתנגדות - אז יש מקום לבחירה. לכן, דוקא על ידי זה שבני שעיר ופארן לא רוצים לקבל את התורה, אז הוא המקום שה' יכול לגלות את אהבתו אליו, מסיבת שהאדם כבר גילה את כחו. משא"כ אם הם לא מתנגדים לו, אין לו מקום לגלות את הבחירה, וממילא אין הקב"ה יכול לגלות את אהבתו, כי אם יגלה את אהבת ה' לאדם כבר לא יהיה מציאות לבחירה.