תוכן

כ' סיון תשכ"ה
ציריך
וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה (ח,ד)
ויש לפרש ע"ד המוסר. דענין 'מקשה', פירש"י: עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט איבריה כתקונן, ולא נעשית איברים איברים על ידי חבור. היינו, שהיתה כלל אחד וממנו נעשה פרטים הרבה.
הנה, עיקר ההבדל בין דרך היהדות לדרך אומה"ע מתבטא בזה שהיסוד צריך להיות על בחינת אמונה. מה שאין כן אומות העולם הוא על דרך ידיעה, היינו, שהם חושבים שעל ידי שיחקרו חקירות בו ית', על ידי זה הם ישיגו אותו. לכן הם הולכים על דרך פרטים פרטים, היינו שִׂכְלִיוֹת שמשכילים בו יתברך, וכל פעם הם חושבים שהם מבינים אותו יותר. וזה פירוש, שלוקחים איברים איברים ואחר כך הם עושים מהם מנורה אחת. היינו, שעל ידי זה שבכל פעם הם ישכילו אותו יותר ויותר תגדל השגתם, עד שיהיה להם בחינת מנורה.
משא"כ דרך היהדות היא להפך. שהדרך היא, שלוקחים את ה'ככר זהב' הנקרא רצון לקבל, מלשון זה-הב. 'ומקיש בקורנס' וכו', היינו, שהולכים בבחינת מוחא וליבא. וזה נקרא 'מקשה', משום שכשהולכים על דרך האמונה אז יש לו הרבה קושיות, כי ענין אמונה מתחיל דוקא במקום שאין השכל מסכים, ממילא קשה לו לקבל את האמונה למעלה מהדעת.
ועוד הפסוק מוסיף: "עד ירכה עד פרחה". 'ירכה' נקרא בזמן שעדיין נמצא בזמן של הסתרה, מלשון "מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר". 'עד פרחה', היינו שכבר מתחיל לפרוח, ורוצה לקבל יסוד על עבודתו מבחינת הפריחה - גם זה אסור, אלא צריך להיות 'מקשה' מתחילה ועד סוף, "כמראה אשר הראה ה'". וזה ענין מעשה המנורה, שנתקשה בו משה.
כי בדרך כלל הסדר הוא, שבכדי להשיג בחינת חכמה אז הולכים על סדר המדרגה, היינו משכל קטן לשכל גדול, עד שזוכים לשכל האמיתי. לכן הוא נותן סדר הפוך, היינו, כי היסוד הוא אמונה למעלה מהדעת, ודוקא על ידי זה זוכים לדעת דקדושה. היינו, שמתחילה מקבלים את העבודה בבחינת 'מקשה', ואין שום חיתוך אברים במעשה המנורה, היינו, שאין לו שום עבודה - אלא בחינת אמונה. ודוקא על ידי ההכאות, הנקרא 'מקיש בקורנס' וכו', על ידי זה באים להשגות בחינת פרטים, היינו, שיש הבדל בין מצוה למצוה וכו'. נמצא, מה שמתחילה היתה 'עשת ככר זהב מקשה', בלי שום הבחנות, נעשה אחר כך להרבה פרטים ויש להם חיבור אחד. משא"כ דרך אומות העולם היא להפך, ע"ד שכתוב בהקדמת הזהר (אות קסא( שפילוסוף אחד שאל לר' שמעון וכו'.