תוכן

בהעלותך תשל"ט

א) וזה מעשה המנורה [במדבר ח' ד']. ופירש"י שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה. מקשה, עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס וכו'. כן עשה את המנורה, מ"א, ע"י הקב"ה נעשית מאליה. ומחוץ לפרוכת העדות יערוך אותה.
וי"ל מהו שנתקשה משה במעשה המנורה. ולמה מרמז של ככר זהב היתה ומכה בקורנס. ומהו הפירוש שע"י הקב"ה נעשה מאליה.
הנה ע"ד הרמז, המנורה הכוונה על גופו של אדם. וכשאור ה' מלובש בו, אז האדם מאיר כמנורה. ולזה נתקשה משה, איך גופו של האדם תהי' לו היכולת להלביש את אור העליון, בה בשעה שיש שינוי צורה בין האור להכלי, שהוא גופו של האדם.
ע"ז באה התשובה, ככר של זהב היתה. הגוף נקרא ככר של זה-הב, היינו הרל"ק. ומכה בו, היינו שהוא ענין זווג דהכאה, ע"י ההכאות והתגברות האדם. כי שני דברים מנוגדים נקראים בשם הכאה, שכל אחד מכה להשני ורוצה לבטלו. וז"פ שהי' מקיש על הרל"ק שלו, בכדי לבטלו. אבל נתקשה בה, היינו שאין זה בידי אדם להפוך את הרל"ק שיהי' בעמ"נ להשפיע. וע"ז באה התשובה כן עשה המנורה, היינו ע"י הקב"ה נעשית מאליה. שז"פ הבא לטהר מסייעין אותו. אבל זו אמת מה שהגוף אומר לו שאין בידי אדם להפכו.
א"כ הקושי לעשות את הדבר נקרא כלי, שהוא בחי' חסרון, ואח"כ יכול לבוא שפע שנקרא מילוי, למלאות את החסרון. משא"כ אם אין לו הקשיות אז אין לו מקום לקבל מילוי החסרון, שזה נקרא סיוע מלמעלה. א"כ משמע מכאן שבלי קשיות אם אין האדם מתחיל, אז אין מקום למילוי החסרון.
וע"ז בא הפסוק מחוץ לפרוכת העדות וכו', שהיא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. והקושיא וכי צריך לאורו והלא מ' שנה הלכו לאורו וכו'. וכי איזה שוטה יחשוב שהמנורה תאיר להקב"ה. והלא אחד מהי"ג עקרים שאין לו גוף. א"כ מה שייך שהמנורה היא לצורכו. אלא הכוונה לאורו של התחתונים, היינו ע"י התעוררות התחתונים. ע"ז מביא ראי' שבמדבר הי' רק ע"י אתערותא דלעילא, ולא ע"י מעשי התחתונים. אלא ששם עדות, הגם שאמר שנעשה מעשה, מ"מ ה' נס, שנס נקרא לא ע"י מעשי התחתונים. וזה זכו אחישנה לא זכו בעתה. שכל האחישנה הוא לצורך התחתונים, שיחשבו שעושים משהו.