תוכן

כ' אייר תשל"ז
טבריא
וזאת הברכה במדרש: אמר הקב"ה לישראל כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה נתונים בלבו (דב"ר יא,ו)
ויל"ה, לפי המבואר, ש"לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין", א"כ איך אפשר לזכות לתורה בלי יגיעה.
ולפי קושית העולם, איך שייך יגיעה במציאה הלא מציאה באה בהיסח הדעת - א"כ מהו הלשון 'יגיעה' ו'מציאה'.
ולפי המדרש הנ"ל י"ל: אם האדם נתן יגיעה ביראה, שענין יראה נק' בחי' אמונה, שצריך להאמין שאי אפשר לבוא לידי התקרבות ה' בלי השתוות הצורה בבחי' רצון להשפיע, ונותן את היגיעה ברצון להשפיע - אז הוא זוכה לבחי' מציאה, היינו שהקב"ה נותן לו תורה וחכמה כמדרש הנ"ל.
ובאמת יל"ה, מדוע דוקא לתורת ה' צריך יגיעה, ומשמע מכאן, משא"כ שאר חכמות יכולים להשיג בלי יגיעה. הלא אנחנו רואים ששום דבר לא משיגים בלי יגיעה?
אלא אפשר לומר, שמה שחז"ל מכנים יגיעה, שע"י מגיעים לתורה, זה ענין אחר ממה שמתיגעים לשאר חכמות. בכדי להשיג שאר חכמות, צריך האדם יגיעת המוח, שעי"ז שמיגע א"ע בהבנת הענינים, באים לידי השגה, שמשיגים את החכמות שלומדים. משא"כ בתורה, התורה האמיתית נק' 'מתנה', ובמתנה לא שייך מילת יגיעה, כי מתנה לא תלויה ביגיעת המקבל אלא בדעת הנותן - אם יש לו רצון אז הוא נותן מתנות לכל מי שרוצה. א"כ, איך שייך לומר יגיעה בתורה?
אלא, אנו רואים שדרך העולם הוא, שאדם הרוצה לחלק מתנות הוא נותן לאוהביו. לכן, אם המקבל רוצה שיתנו לו מתנה, אין שייך לומר שיבקש מהנותן, אלא אם המקבל משתדל שהנותן יראה שהוא מהאוהבים שלו, ממילא הוא נותן לו מתנות. נמצא לפי"ז, כדי לזכות למתנת התורה, הוא צריך ליגע את עצמו בכל מיני פעולות, שהנותן יראה שהוא מן האוהבים שלו, ואז ממילא הוא נותן לו מתנות.
ובכדי שהקב"ה יראה שהוא מאוהבי ה', הוא יגיעה גדולה, משום שהאדם צריך להשתדל שלא יתחשק לו שום דבר, אלא כל חשקו הוא להיות משפיע להקב"ה נחת רוח, ולא לאהבת עצמו אלא לאהבת ה'. וזה הוא יגיעה גדולה, מטעם שזהו נגד הטבע שלו שבו נברא.
וע"י היגיעה הזאת הוא נעשה מאוהבי המלך, אז הקב"ה נותן לו את המתנה. לכן שייך כאן לומר: יגעתי, היינו, להיות אוהב המלך ולא לתועלת עצמו, אלא שישפיע נחת רוח לה'. אז: מצאתי, היינו, שהקב"ה נותן לאדם את הטוב והעונג בבחי' מציאה, משום שהוא התיגע בכוון הפוך, שהוא ישפיע לה', ומציאה נק' שה' משפיע הנאה ותענוג לאדם.
קיצור מהשאלות דלעיל
א) מדוע בלי יגיעה לא יכולים לקנות תורה. שמשמע, שאר חכמות כן יכולים לקנות בלי יגיעה.
ב) מהי היגיעה שנוהגת דוקא בתורה.
ג) מדוע תורה נק' מציאה. ואם הוא בא ע"י הסח הדעת כמו מציאה, מה שייך לומר יגיעה.
ד) הלא התורה מתנה ולא מציאה.
ה) אם התורה נק' מתנה, איך שייך לומר יגיעה בכדי לקבל מתנה, הלא הכלי של מתנה נק' אהבה, היינו, למי שאוהבים נותנים מתנות.