תוכן

י) שלף איש נעלו ונתן לרעהו. ההארה שיש לו לז"א, שנעול למעלה, בסוד נעילת יום הכפורים, ולשם בסתר מקבל הארה מבינה, ופושט ונותן לרעהו, לקיום העולמות. שאין העולם ראוי שישתמש וינהיג העולם הוא בעצמו, אלא ברעהו, בסוד טוב ורע. וזאת התעודה בישראל, ר"ל, סוד היעוד של מעלה, הוא זאת, היא מלכות של אצילות. בישראל, בז"א ע"י הבינה. וזאת לפנים בישראל על הגאולה וגו', למה חליצה בנעל דאשה, לפי שמי שמת בלא בנים, הוא קשור ברגלו של יבם. בסוד הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, כי שם הוא הנחש. ולפי שלא ימות אותו הנחש שכרוך על עקבו, צריך לחלוץ לנעל שבאשה, ונפטר הנחש ממנו. והכל על אותה טיפה, שהיא הי' שכרת מן יעקב, ובזה קנה הבכורה וחזרה היא למקומה, שהיא טיפת הבכורה שחטא בה אדה"ר, ופרחה ממנו הי' מיעקב, ונשאר בלא עזר. ולפי זה אמר עון עקבי יסובני, הכוונה היא, שהמת קשור ברגלו של יבם, בסוד הוא ישופך ראש. רוצה לומר, הוא ישופך ראש, חוזר ליבם, שישוף ומשפה ראשו של המת, לחזור אותו לזה העולם. ואתה תשופנו עקב, חוזר למת, שמשפה עקב של היבם, שיתקן נשמתו, ובזה המעשה חוזר בעולם. ומה שהיה עקב בחסרון הי', אז הטיפה הראשונה של היבם, ומה שהיה עקב, עתה בא הי', שרומז לטיפה, ונעשה יעקב.