תוכן

בזהר (בהסולם אות יג): והתורה נקראת קדושה. שכתוב, כי קדוש אני ה', וזו היא התורה, שהיא שם הקדוש העליון. ועל כן, מי שעוסק בה, נטהר, ואחר כך מתקדש שכתוב קדושים תהיו, קדושים היו לא כתוב, אלא תהיו, תהיו ודאי. כלומר, שהוא הבטחה שעל ידי התורה תהיו קדושים.
משמע שהתורה מטהרת. והשאלה, מהו בחינת תורה שמטהר, שעל ידי זה בודאי יבואו לקדושה. והוא אומר: "שהתורה היא שם קדוש העליון". זאת אומרת, שהגם שכשאנו מסתכלים על התורה אנו רואים שהתורה מדברת מדברים גשמיים, עם כל זאת אנו צריכים להאמין שהכל הוא שמות הקדושים, לכן בסגולתם אנו מטהרים את עצמנו וזוכים לקדושה.
אולם יש להבין מהו קדושה ומהו טהרה. ובפשטות משמע, כמו בגשמיות, אם יש כלי טהור יכולים ליתן שם איזה מאכל, משא"כ אם הכלי מלוכלך אי אפשר לשים בתוכו שום דבר. ולפי זה צריך לומר, שטהרה שייך לומר על הכלי, והמלוי - על האור. והיות שלכלוך שייך בהכלי, הנקרא רצון לקבל, שזה נקרא שהכלי מלוכלך ולא יכולים למלאות כי כל מה שיתנו בתוכו יתלכלך, היינו, שהרצון לקבל נקרא עב וגס ומלוכלך. וטהרת הכלי נקרא, שתיקן אותו בעמ"נ להשפיע - אז תבוא מאליה הקדושה. כידוע, שמצד המאציל לא נעשו שום שינויים והוא רוצה לתת, אלא מטעם שינוי הצורה נקרא הכלי מלוכלך ולא יכולים למלא אותו.
לכן, בזמן שהוא בא לכלל טהרה, וזהו בזכות התורה שהיא שמות של שם הקדוש העליון - הוא זוכה לטהרת הכלים, ואח"כ לקדושה, שקדושה נקרא שזוכה להשיג שמות הקדושים, לפי ערך הטהרה שלו.