תוכן

ויצא תש"מ

א) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. (כח,יג)
ופירש"י על הקושיה, מה חשובות הד' אמות שהוא שוכב עליהם. ומביא דרשת חז"ל: קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו כד' אמות שזה מקומו של אדם.
להבין הדברים ע"ד הרמז. הנה 'ארץ' נק' מלכות, שהוא בחינת מלכות שמים. והפירוש: שכל ארץ ישראל, היינו כל הארץ הרוחנית, קיפל הקב"ה תחת המלכות שמים. כמש"כ "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" היינו, שלא צריכים יותר רק קבלת עול מלכות שמים, שעי"ז יכולים לזכות לכל הארץ הרוחנית הנקראת בשם 'ארץ ישראל'. כמשרז"ל: "מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים". היינו, שהאדם שזכה למלכות שמים, כל המחשבות והרצונות שלו הם בידו לשלוט עליהם, שזה נק': "דבריו נשמעים" אצל האברים שלו. וזה פירוש: "קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו", היינו תחת מלכות שמים שנק' ארץ.
הזוה"ק פירש: ויצא יעקב מבאר שבע, היינו שיצא מארץ ישראל. וילך חרנה, היינו לחוץ לארץ, שעי"ז הוא בא לבחינת חרון אף (בהסולם אות ג'(. ובאדם יש בחי' קימה, שהוא עומד בקומה זקופה. ויש בחינת שכיבה. ובזמן שהאדם נופל ממדרגתו, הנפילה נקרא בחי' שכיבה. ולכן נאמר לו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה" - מה שאתה מרגיש בחינת שכיבה בארץ, היינו שלא יכול לקבל עליו את המלכות שמים כמו שצריך להיות, תדע, שזהו לא סתם 'ארץ' שהוא רק בחינת מלכות שהוא מדרגה קטנה, אלא הארץ הזאת היא מדרגה גדולה, לכן יש על זה יגיעה גדולה, כי בארץ הזאת תלויה כל מעלת ארץ ישראל, וה' הבטיח: "לך אתננה ולזרעך", ואם אתה תקבל את הארץ, כבר הכל יהיה בידך. שפירושו, שלכן קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל - בכדי שיהיה קל לכבוש את ארץ ישראל. וכמ"ש במדרש רבה ומובא בהקדמה לתע"ס (אות כא(: אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו. וזה נקרא שקיפל ה' כל ארץ ישראל תחתיו, היינו, תחת 'ארץ' הזאת, שנק' מלכות שמים.
"רמז לו שתהא נוחה ליכבש לפניו כד' אמות שזה מקומו של אדם". כלומר, שאם הד' אמות שהוא קומתו של אדם יתמלאו עם יראת שמים, הנקרא מלכות שמים, יהיה קל לכבוש ]את ארץ ישראל[. וזה הכוונה במה שהבטיח לו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך".