תוכן

ז) וזמ"ש רז"ל כי כל האומר הקב"ה וותרן יוותרון מעוהי, אלא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ועוד בסיבת חטא קטן שהיה במחשבה, ולא במעשה ח"ו שהיה בו, לא נתקן הלבוש לגמרי. וזה החטא לא נתגלה בכתוב כי אם ברמז. שארז"ל כשהלך דוד להרוג את נבל הכרמלי קדמה אביגיל אשת נבל במנחה ההולכת לפניה, והיא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר ודוד ואנשיו יורדים לקראתה, וארז"ל, שבאה על עסקי סתרים וגילתה שוקה והלך לאורה ג' פרסאות. ונרמז זה בכתוב היא "רוכבת "על "החמור "ויורדת, (שמואל א' כ"ה) ר"ת הם אותיות ערו"ה. ושם לא היה מעשה כי אם הרהור, כי הלך לאורה. והפסוק מעיד על זה, כי תמצא בראש הפסוק שם הוי"ה, דכתיב והי"ה היא רוכבת על החמור, ושם שם שמו,להעיד, כי לא היה שם חטא מעשה ח"ו. ולכן אמר ברוכה את וברוך טעמך אשר כיליתיני היום מבוא בדמים, ב' דמים: ג"ע וש"ד, עכ"ז הקב"ה דקדק עמו, כי אפילו חטא במחשבה, רצה הקב"ה שיעשה תשובה קודם שימות, ובזה יושלמו המלבושים. וקודם התשובה לא היו שלימים, ולכן לא נהנה מהבגדים, זהו ולא יחם לו.