תוכן

ד) וז"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות פ' שנה, כמ"ש הרב על ענין המתענה בשבת קורעין לו גזר דין של ע' שנה, שהוא ברשותם, וע"ש. והוא, כי לפי שכל א' מע' שרים יש לו שנה א', עד תום שבעים שנה, ויש לו שליטה כל א' על שנתו. ולכן צריך לאדם לעשות תשובה בכל שנה ושנה, כדי לקרוע גזר דין השר של אותה שנה, ואין שר ושר עובר תחום חבירו בשנתו. וז"ס מ"ש רז"ל שאין מעשרין מן הישן על החדש, כי אם כל א' בשנתו, ותשובת שנה א' אינה מועלת למה שחטא בשנת מרשות האחרת. ולכן צריך שכל שנה יחזור בתשובה, וזהו בשבעים שנה שיש להם בהם רשות, אבל כשיגיע לשמונים שנה, אין להם עוד רשות עליו, כי יצא מרשותם ועבר בקדושה. וזהו ואם בגבורות פ' שנה, כי רהבם של ע' שרים בהם הוא עמל ואון. ובזה תבין ג"כ סוד המילה שהיא לח' ימים, שיצא מתחת רשות שבעת הימים השולטים ע' שרים, ובא לתחום היום השמיני, שאין להם עוד בהם שליטה, יצא מהשמיטה, ובא ברשות היובל שהיא בינה, כי שם אין קליפות ח"ו, כי לא יגורך רע. והבן. וכן דהע"ה יצא מהע' שנה, והניח לו השם מכל אויביו, ובא ליום השבת קדש, ובו נפטר ועלה לבינה וכו'. ועתה כשזקן והתחיל לבא ביום השמיני, נתרצה לקרבן לפני ה', ולכן הוכרח באלו השנים לעשות הלבושים הצריכים לו, להיותם שלימים, והם הבגדים הנז' בכתוב, בסוד מור ואהלות קציעות כל בגדותיך.