תוכן

כי תבא תשל"ט

א) והי' כי תבא וכו' וירשתה וישבת בה. ופרש"י מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה. [דברים כו' א']
ע"ד הרמז י"ל כי עבודת האדם היא עד כמה שאפשר לו לעסוק במשך כל היום בדרך ה'. וכשבא לעשות חשבון נפש איך עבר עליו כל היום, זה נקרא כיבוש הארץ. ואז מתחיל לחלק את סדר העבודה: עבור מי עבד, היינו לטובת מי עבד. אז כתוב, ולקחת מראשית כל פרי האדמה, שהוא מלשון אדמה לעליון.
ז"א ראשית כל צריך לראות אם הפירות שלו נתנו לו את בחי' השתוות הצורה. שראשית כל צריכים לראות אם העבודה שלו נתנה את הפירות, כי בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. אם זכה לבחי' תבלין, שהוא בחי' השתוות הצורה, שעבודתו אם עשתה פרי, אז הוא צריך לראות כמה שיעור בהשתוות הצורה הי' לו בזמן עבודתו, ומה נשאר לו מזה לאחר עבודתו.
ואם הוא רואה שאין עבודתו כראוי, אז, וענית ואמרת וכו' ארמי אובד אבי. היינו היות שיש בי היצה"ר, שהוא רמאי, שמרמה את האדם בכל פעם באופן אחר, בעיקר הוא מראה לו שאין הוא צריך לתקן מעשיו, לכן כ' וענית. ופירש"י לשון הרמת קול. שצריך לצעוק בקול גדול, כדי שישמע היטב שעדיין יש לו הרמאי בתוך לבו. והוא צריך להיות בשמחה מדבר אחד, שעכ"פ הגיע להאמת, לראות את מצבו האמיתי.
וזהו, ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' וכו'. טוב נקרא לאחר שזכה לפירות אמיתיים. בכל הטוב, שהוא צריך להיות בשמחה שעכ"פ זכה לראות את הרע, שע"י הכרת הרע הוא יכול להגיע אל הטוב. א"כ בכל הטוב, היינו הרע, שהוא הכלי להטוב, מזה הוא צריך לשמוח. היינו שתמיד צריך האדם להיות בשמחה, כי אחרת הוא דבוק בס"א.
ואת השמחה יכול האדם להרגיש רק מאיזו מציאות ממשי, או שעדיין לא הגיע לראות האמת, אז יש לו שמחה מזה שהוא חושב שיש לו שלימות. וכשמתחיל לראות האמת, הוא צריך לשמוח בזה שזכה לראות האמת. ואח"כ הוא זוכה לשמחה אמיתית, כשהוא זוכה להאמת, ואז מביא ביכורים.
היינו שביכורים הם הפירות המתגלים ע"י העבודה, בבחי' הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. כי זריעה נק', שכל מה שיש לו הוא נותן בארץ, עד שנרקב, ואין לו שום דבר. היינו כי אפילו השיעור הקטן מה שהי' לו, ג"כ נאבד לו. לכן יש אז בחי' דמעות על מה שאין לו שום דבר במה להאחז בו. והיסורים שמצטער על השלילה שיש בו, הם הכלים שיכולים אח"כ להתמלא. שזה נקרא הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. שהם בחי' כלי ואור, חסרון ומילוי, שלילה וחיוב. נמצא, כשזוכה להאור, אז חוזר על החסרונות שהי' לו. לכן מספר ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' שזה מכונה ע"ד שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי לעת גדלות צריכים לקבל יראה ממאי דעבר עלי' (ע"י בהקדמת הזהר במאמר תפילה לחבקוק וכו').