תוכן

ד' דחול המועד סוכות
הנה השמחה היא בחי' "מראה" ממעשים טובים. אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידם בחי' שמחה. אבל צריכים לדעת שיש גם כן בחי' קליפה. ובכדי לדעת אם זה קדושה, הבירור הוא "בדעת" שבקדושה, "שאל אחר אסתרס ולא עביד פירי". לכן כשמגיע לו בחי' שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שתתגלה לו דעת התורה.
עוד צריכים לדעת, שהשמחה היא בחינת הארה עליונה שמתגלה על מ"ן, היינו על מעשים טובים. והשי"ת דן את האדם "באשר הוא שם", ז"א שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה העליונה, שהיא ג"כ בחי' נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו שתיכף יפול האדם ממדרגתו מכל מקום דן אותו באשר הוא שם. משא"כ אם האדם אינו מקבל עליו לנצחיות, ממילא אין יכול לשרות עליו אור עליון, משום שהכלי של האדם אינו מוכשר עכשיו לנצחיות.