תוכן

והיה עקב תשמעון. במדרש תנחומא: זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. יתברך שמו של הקב"ה שנתן תורה לישראל, שיש בה תרי"ג מצות. ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין ואומר: רבונו של עולם, איני מתירא מן מצות החמורות שבתורה, שהן חמורות. ממה אני מתירא, מן מצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהיתה קלה. ואתה אמרת, הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. לכך אמר: למה אירא בימי רע וגו'.
יל"ה, מהו המצוה קלה, שאומר: "שבני אדם משליכין אותן תחת עקביהן".
הנה חז"ל אמרו (ע"ז ב:): (לעתיד יבואו אומות העולם ויאמרו: כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה כמו שעשית לישראל וכו'. מיד אומר להם הקב"ה: הראשונות ישמיעונו. שנאמר, וראשונות ישמיענו. שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם. ומנלן דלא קיימום, דתני רב יוסף: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. מאי ראה, ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימו עמד והתירן להן) אמרו לפניו: רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת. אע"פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה וכו'. ואמאי קרי ליה מצוה קלה, משום דלית בה חסרון כיס וכו'. (שם ג.)
וענין דלית בה חסרון כיס - היינו דוקא בחינת לשם שמים, שהכוונה, דבעשיה אין הבדל בין עושה לשם שמים או לשם עצמוקלז. וענין סוכה - הכוונה לסכך, שהוא צל, וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה.
וחמורות - נקרא בחינת מעשה. על זה הוא ]דוד המלך[ היה בטוח שעשה כל תרי"ג מצות. מה שאין כן על הלשם שמים היה מתירא. [וז"ש: איני מתיירא מן החמורות... ממה אני מתיירא מן מצוות הקלות וכו']