תוכן

עקב תשמ"ב

א) והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ופירש"י: אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. ושמר ה' וגו' - ישמור לך הבטחתו.
ויל"ה מהו החידוש, שמשמע שאם ישמור אפילו המצוות קלות, הקב"ה יקיים מה שהבטיח. הלא ידוע, מי שלא מקיים אפילו מצוה אחת נקרא רשע, ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע, כדאיתא בפ"ב דיבמות (כ.(, אם כן איזה חידוש יש בזה שאם ישמור המצוות הקלות - ושמר וגו'. איזה תנאי זה, שמי שהוא רשע אין הוא מקבל את השכר שהקב"ה הבטיח וכו'.
ואפשר לפרש שהכוונה היא, היות ובכדי לקבל את הטבתו ית' (כמשחז"ל שכוונת הבריאה הוא להטיב לנבראיו( צריכים להשתוות הצורה, שנקרא שצריך להיות שכל מה שהוא עושה יהיה בעל מנת להשפיע - דבר זה נקרא 'מצוות קלות', היות שאין האדם מחשיב את המצוות שיהיו על הכוונה בעמ"נ להשפיע. וזהו: 'שאדם דש בעקביו'.
כי בזמן שאדם עושה איזה מעשה ולא רואה בזה שיצמח ממנו תועלת עצמו, רק שיהיה כולו בעל מנת להשפיע, הגוף מואס עבודה כזאת. אלא כל המדידות של האדם נמדדות בשיעור כמה שיהיה מזה לתועלת עצמו. לכן נקראת הכוונה בעל מנת להשפיע 'מצוות קלות', כי כשעושה בזמן שלא רואה תועלת עצמו, נחשב אצלו לבחינת קלון, 'ודש בעקביו' המצוות שעושה במצב הזה.
ועל זה בא הכתוב להודיענו, שדוקא על המצוות שעושה בזמן שלא רואה תועלת עצמו, אלא שעושה זה על הכוונה בעמ"נ להשפיע, אז - ישמור ה' הבטחתו. היינו, שעל ידי זה יגיע להשתוות הצורה, שהוא נקרא דביקות, אז יהיה האדם מוכשר לקבל את הטוב והעונג.