תוכן

עקב תשמ"א

א) והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.
והנה כתוב: "עקב ענוה יראת ה'".
הנה, בעת שהאדם הולך בדרכי ה', אז מרגיש שהוא רוכש כל יום סכום מסוים של תורה ומצוות, וכל פעם הוא מוסיף והולך, פעם פחות פעם יותר, אבל בהמשך השבוע הוא רכש רכוש של תו"מ. כשבאה שבת, יש לו מה שטרח בערב שבת, וכבר הוא מרגיש שהוא אוכל בשבת ממה שהוא טרח בכל ימות השבוע הנקראים ששת ימי המעשה. ואז הוא יודע שהוא צריך לשפלות, אז הוא מחפש בעצמו איזה חסרון כדי שיוכל לומר שהוא עדיין נמצא בשפלות.
"א"ר יוחנן משום רשב"י: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה. כתיב הכא, תועבת ה' כל גבה לב. וכתיב התם, ולא תביא תועבה אל ביתך". וצל"ה למה מי שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה.
והנה, 'עקב ענוה', פירוש, הסוף של ענוה הוא - 'יראת ה''. וצל"ה מהו ענוה.
אלא, בזמן שאדם מרגיש שאין לו שום תורה ומעשים טובים, והוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכל, פירושו - שהוא רואה שכולם עוסקים בתו"מ ויש להם סיפוק מהחיים שלהם, והוא חי בלי סיפוק בתו"מ. והסיבה לכך היא, משום שכל הכלל נבנה בבחינת מקיף. היינו, שיש הבדל בין כלל ישראל להפרט, כי בהכלל ישראל מאיר בחינת מקיפים, בדוגמת, שבאופן כללי כל אחד ואחד מהכלל יכול לקונן על חרבן בית המקדש, ומצפה לגילוי אליהו ולגאולה השלמה ולביאת משיח בבי"א. שבבחינת מקיף מרגיש כל אחד ואחד איזו הרגשה במילים האלה של גלות וגאולה. אבל באופן פרטי, כשאדם ישאל לעצמו ויעשה חשבון הנפש, אז הוא רואה שאין לו שום מושג בדברים אלו. ובזה יש הבדל בין הכלל להפרט. פירוש, באופן פרטי, שישיג בבחינת אור פנימי, הוא לא יכול להשיג שום דבר מטרם שזכה לתשובה.
לכן, כשאדם רוצה ללכת בדרך ה' באופן פרטי, פירוש, לא על חשבון הכלל, שיעסוק בתורה ומצוות ע"ד שהכלל עוסקים בתו"מ, אלא על חשבון עצמו - אז הוא רואה שאין לו שום דבר, אלא להפך, שכל יום נעשה אצלו יותר גרוע, כי בכל כמה שהוא עוסק בתו"מ על דרך האמת, אז הוא רואה שהוא רחוק מהאמת. אז הוא בא לידי ענוה, היינו, שהוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם, כיון שלכולם יש על כל פנים הארה מבחינת מקיף, והוא כבר לא יכול ללכת בבחינת מקיף כיון שכבר התחיל לעבוד בבחינת הפרט, אז אין לו שום דבר מבחינת הכלל.
והוא צריך להגיע עם הענוה שלו, היינו מזה שהוא סובל יסורים שאין לו שום רכוש ושהוא ריק מכל וכל - אז הוא צריך לתת את התפילה האמיתית שה' יתן לו יראת ה'. וזה נקרא: "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד". שה' יקרב אותו אליו.
משא"כ מי שיש לו גסות הרוח וחושב שיש לו רכוש יותר מכולם, אז אף פעם לא יכול לבוא לידי יראת ה', לכן נקרא 'כאילו עובד עבודה זרה', משום שהוא לא נצרך שה' יקרב אותו אליו.