תוכן

עקב תשל"ט

א) והיה עקב תשמעון. ופירש"י: אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. וכמו כן אמרו: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה.
הנה המצוות שאדם רגיל בהן מצד החינוך, אדם יודע שצריך להזהר בהם. אבל הדברים שאין לו מצד החינוך, קשה לקיימם, מצד שלא יודע חומר הענין, היות שלא רגיל בהם שידע שצריכים להזהר בהם.
אי לזאת, מעשה המצוות, אם האדם קבל אותם מצד החינוך, נקרא זה אצלו "חמורות". לכן הוא יודע לשמור על עצמו עם כל הזהירות, עד כמה שאפשר.
משא"כ בחינת הכוונה, שזה אי אפשר לתת לאדם בתחילת עבודתו, לכן כשנתגדל, כשאומרים לו שצריך לכוון לשם שמים - עבודה זו לא חשובה לו כל כך, משום שאין לו זה מצד החינוך, לכן הוא "דש בעקביו", היינו, שאינו שם לב אליהם, משום שזה "קלה" ואינה חשובה אצלו. משא"כ מצוות מעשיות, הוא יודע שכדאי לשמור אותם ועוד לעשות חומרות יותר מכפי שההלכה והדין מחייבים אותו. משא"כ על הכוונה אינו שם לב, משום שלא רגיל. לכן האדם יכול לקיים התו"מ מבלי שידע את הסיבה שתחייב אותו, אלא החינוך בעצמו זה סיבה מספקת שבשבילה כדאי לקיים תו"מ.
אבל העיקר הוא, לאחר שהאדם נתבגר, שצריך לדעת את הסיבה בשביל מה הוא מקיים תו"מ, היינו, לשם איזו מטרה הוא מתיגע. היות שתכלית האדם הוא להגיע לדביקות ה', שזה נקרא בחי' חשובה.
על זה בא הצווי: "עקב - תשמעון". היינו, על הדברים שהאדם דש בעקביו ואינו שם לב אליהם, את זה תשמעון.
וזה פירוש: "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה". שהכוונה, אם כאשר לא יכול לכוון לשם שמים יהיה בעיניו כאילו עשה עבירה חמורה - אז האדם יכול להגיע לשלמות אשר דורשים מהאדם.
"קלה" - מלשון קלון ובזיון.