תוכן

והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' כן ישיש ה' עליכם להאביד וגו' (כח,סג)
ענין שמחה שייך כאשר האדם הגיע למטרה, או שרואה שמקרב את עצמו למטרה. כי אצל כלל העולם, שכל היסוד נבנה על תמורת שכר בעולם הזה ובעולם הבא, לא שייך לומר ביטול מעשה המצוות, אלא פעם עושה יותר ופעם פחות. ואין נעשה רשע על ידי זה שפעם פוחת ופעם מוסיף, משום שהאמונה שלו היא בסדר, ועל המעשים, מה שהוא לא יכול לעשות כל כך הרבה מעשים, יש לו תירוצים שהוא צודק. משא"כ בבחינת הפרט, הגם שעוסק, מ"מ כיון שבבחי' הפרט העיקר הוא הכוונה, שהיא על מנת להשפיע בלי שום תמורה - על זה אין הגוף מסכים, וזה גורם לו מחשבות זרות, ואז הוא רואה שהוא רשע. אע"פ שבבחינת המעשה הוא עוסק כרגיל, על הכוונה אין לו מה לתרץ את עצמו, לכן מוכרח לומר על עצמו שהוא רשע.
ויש לשאול, למה באמת הוא כך, מדוע באות לו מחשבות זרות?
והוא, משום שהקב"ה רוצה שהאדם ילך על דרך האמת, וכדי שלא ישאר במצב של שלא לשמה, לא נותנים לקיים את התו"מ בשלא לשמה, ושולחים לו מחשבות זרות, בכדי שאם הוא רוצה לעסוק בתו"מ - אין לו ברירה אלא בלשמה.
נמצא לפי"ז: כאשר שש ה' להיטיב וגו' - היינו, בזמן שהאדם עוסק בתו"מ. כן ישיש להאביד אתכם - היינו שלא נותן להשאר במצב שבו הוא נמצא ולקיים תו"מ בבחינת הכלל. מדוע, משום שעל ידי זה יהיה מוכרח לעסוק בלשמה, כי אחרת, הכלל יכול לקיים תו"מ והוא לא יכול, נמצא שהוא עוד גרוע מהכלל.