תוכן

ראה תשט"ז
מינכן
והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם, עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' (יב,יא)
ויל"ה, לפי שהתורה הק' היא נצחית, א"כ בזמננו מהו המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם. ועוד יל"ה, מהו הרמז של המקום הזה שדוקא בו בחר ה', והלא "את השמים ואת הארץ אני מלא". וקושיא זו מובא במדרש ששאל כותי אחד את רבי מאיר (בר"ר ד,ד( וז"ל: אפשר אותו שכתוב בו "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. אמר לו, הבא לי מראות גדולות. אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה. אמר לו הבא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה. אמר לו, מה אם אתה שאתה בשר ודם, אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה. הוי, כשהוא רוצה - את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה - היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. עכ"ל.
וגם את המשל הזה יש להבין, מהי התשובה, והלא אין המשל דומה לנמשל, הבבואה שבתוך המראה זהו דבר שחוץ ממנו, אבל באדם עצמו בטח שיש לו מדה, או שהוא קטן או שהוא גדול.
והענין; 'המקום אשר בחר ה'' - הוא בחי' השפעה במוחא וליבא. ו'שמה תביאו' - היינו 'את כל (המצווה( אשר אנכי מצווה', שצריך להביא שמה את המצוות והמעשים טובים שיש להאדם. משא"כ בשאר המקום, אין ה' שורה, היינו שאין שום התגלות.
וזה דוקא מב' בדי הארון. שענין ב' בדי הארון הוא בחי' אהבה ויראה, שהוא ענין עשה ולא תעשה, וזה בחינת "אנכי" ו"לא יהיה לך", שדוקא על ב' אלה מתגלה השכיה"ק, הנק' בחינת ארון. וזהו: "ארון נושא את נושאיו". היינו, שאין האדם מקבל את השכיה"ק, אלא השכיה"ק מקדשת את האדם, ואז האדם יכול לעשות הכל בבחי' השפעה.
וענין "מראַה" היינו, התגלות ה' נק' בבואה שבתוך המראה, שזה "במראֵה ולא בחידות".