חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום

תוכן

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ (כח,א)
בתנחומא (ד): אמר ר' לוי, מהו עליון. כאליון הזה [פי': בהן היד], אם זכית, הרי אתה למעלה מארבע אצבעות. ואם לאו, למטה מארבע אצבעות.
ויש להבין מהו הרמז מ-ד', "למעלה מד' אצבעות".
הנה כתוב: "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת". היינו, שיהיה לאדם כף, היינו כלי, שיוכל לקבל בתוכו את השפע העליון המכונה 'זהב', מלשון זה־הב. שכמו כן מתוך האור תורה, צריך הכף, היינו החמש אצבעות, להיות מיוחד.
לכן אומר הזוה"ק, שכוס של ברכה צריכין להחזיק בחמש אצבעות. וז"ל בהקדמת הזהר (אות ב ובהסולם, עי"ש(: כשושנה בין החוחים וכו' בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה. ואינון חמש, אקרון ישועות וכו' ועל רזא דא כתיב, כוס ישועות אשא, דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען וכו'. וה"ס ה' פעמים אור, הנזכר במעשי בראשית. ואור הזה אתברי ואתגניז. שז"ס מחז"ל: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן. עכ"ל.
חמש אצבעות הוא סוד כח"ב זו"ן. אם האדם מקיים "לשמור ולעשות", אזי הקב"ה עושה את הכתר למעלה מכולם. היינו, שנותן הקב"ה כח לשליטת הכתר הנק' כלי השפעה, או החסד שהוא כלי דחסדים. ואם השליטה מסורה לבחי' למטה, היינו לבחי' מלכות, שהוא בחי' קבלה, (ו)אז כבר יש פירוד ולא נק' "כף אחת".