תוכן

א) והוא מחולל מפשעינו כו', אכן חליינו הוא נשא כו', ואנחנו חשבנוהו נגוע כו'. ירצה, שיש כמה מיני יסורין לצדיקים בעה"ז, אחד לנקותם לעה"ב, ע"ד ויסרתיך למשפט, כשיעמוד בדין לפני בוראו יצא זכאי, לפי שקבל הייסורין בחייו. ויש יסורין לנקותו (לנסותו) אם יעמוד באמונתו, ואלו מזהירים ומאירים לנפשו ובעה"ב. ויש יסורין לצדיק על הדור, וזהו אכן חליינו הוא נשא כו'. וזה לו זכות גדול, ואנחנו חשבנוהו נגוע. כלומר, הרשעים אינם לוקחים מוסר, לומר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו כו', אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו עאכ"ו. והיה להם לשוב מעוונם, והם אומרים להפך, היסורין של הצדיק הזה הם יסורין של אהבה, ולאחרי מיתתם יירשו חלקם וחלק חבריהם שבגהינם. ויש מהרשעים שמודים ועוזבים את פשעיהם כי גברו, ואומרים, והוא מחולל מפשעינו, ולהיות שהפשע שהוא המרד הגדול מהעון, לכן אמר מחולל שהוא נואק כמו חלל, מקושי היסורין. אבל בעונות אמר מדוכא לבד. שהוא מעט מוסר שלומינו עליו. ירצה, היה לו לעשות שלום בינינו ולהוכיחנו, ולא עשה כן, לכן סר ממנו השלום. וכן ובחבורתו נרפא לנו, ירצה, היה לו לעשות לנו חברה א', לעבוד הש"י יחד, ולכן בעון החברה נהפכה לחבורה, וזהו ובחבורתו נרפא לנו.