תוכן

א) הנה עשו, היה ניצוצי קדושה דג"ר שלו, גנוזות בפיו, בסוד כי ציד בפיו. ולכן כשחתך חושם ראשו, דלג הראש למערה, ונקבר עם יצחק, כי הקדושה היתה בראשו לבד, לכן נקבר שם. ובהיותו ממקום זה, היה מתגאה, לכן אמר אם תגביה כנשר וכו'. ומהקדושה ההוא יצאו גרים ראשי ישראל, שמעיה ואבטליון, ר"מ ור"ע. וע"ז נאמר והאבדתי חכמים מאדום, לכן אין מקבלין גרים וכו'.