תוכן

וגם הקימותי את בריתי אִתָּם לתת להם את ארץ כנען וגו' (ו,ד) בזהר: משום שנמולו, שכל מי שנמול יורש הארץ וכו', שכתוב, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (הסולם אות כ).
יל"ה מה השייכות של מילה לארץ, כמ"ש, שבשביל מילה (כלומר, היות שנמולו) לכן יירשו ארץ.
והענין הוא: ידוע, שארץ נקראת מלכות שמים, שהוא בחינת השראת השכינה. לכן, מי שנימול, כלומר שזרק מעצמו את הערלה הנקראת שלש קליפות הטמאות הנמשכות מהרצון לקבל, וקיבל על עצמו את הצמצום שלא להשתמש עם הכלי קבלה - הוא ראוי להשראת השכינה, הנקראת ארץ ישראל, היינו ארץ דקדושה.
(יש ג' בחינות בפגישת מנוול זה: משכהו לבית המדרש, לקרות קריאת שמע, ויזכיר לו יום המיתה)