תוכן

בזהר (אות ב'): ובאורייתא אתברי בר נש, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקים נעשה אדם. אמר קודשא בריך הוא לאורייתא, בעינא למברי אדם. אמרה קמיה, האי בר נש זמין למחטי ולארגזא קמך, אי לא תאריך רוגזך עליה, היך יקום בעלמא. אמר לה, אנא ואת נוקים ליה בעלמא, דהא לאו למגנא אתקרינא ארך אפים.
ויל"ה, מה הענין שהקב"ה בעי שהתורה תעזור לו בקיום האדם, אחרת לא היה שום מציאות שהקב"ה יברא, עד שדרשו על הפסוק "נעשה", לשון רבים, שהכוונה על הקב"ה ביחד עם התורה.
והענין, ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ומשום זה נטבע באדם טבע שירצה לקבל תענוג להנאת עצמו, וזה נקרא יצר הרע (כמבואר בהקדמה לספר הזהר( כמ"ש: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ונקרא 'יצר הרע', כי בזה שהאדם רוצה לקבל תענוג, הוא מרוחק מהתענוג האמיתי, מטעם פירוד, שאין לו השתוות הצורה כידוע. אלא על ידי התורה יהיה לו תיקון, שע"י התורה יהיה מציאות שיוכל לקבל התענוגים האמיתיים, כמ"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". וענין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מפני שהמאור שבה היה מחזירן למוטב". נמצא לפי זה, שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב. שהכוונה, על הרע שנמצא באדם, היינו הרצון לקבל - שיהיה בעל מנת להשפיע, ובאופן כזה כבר יהיה לו בחינת דביקות, ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהיה נקרא מקבל.
נמצא לפי הנ"ל, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיים האדם בעולם, בזה שהתורה תחזירו למוטב.