תוכן

יד) באופן, שז"א מלביש א"א מן הטיבור ולמטה. וז"ש ולירכתי המשכן תעשה ששה קרשים למקוצעות המשכן תעשה, פי', כי ז"א לפעמים מלביש לרחל ורחל מלביש את ז"א, וכשהוא שעת הזווג, זעיר מלביש המלכות ירך שמאל, שהמשכן הוא כמו שפי', והשאר לבושים אליו. וז"ש ולירכתי המשכן, שהוא ז"א, שהוא מלביש מן הירכים ואילך, ומה שהוא היסוד הנקרא ימה, מערב, שמערב כל הבחינות, תעשה ששה קרשים, כנגד ז"א שהוא ו"ק. ושני קרשים תעשה למקוצעות המשכן, פי', כי לפעמים ז"א מלביש (לרחל) ורחל מלביש את הזעיר, וכשהוא שעת הזווג ז"א מלביש את המלכות כנז"ל ירך שמאל, ואלו הם הקרשים שבירכתים. ויש להבין, כי האחד מן הששה קרשים היה ראוי שיהיה מא' מאלו השנים שהוא ז"א, ואיך אפשר א' לבד וששה לבד. ואפשר לפרש, שאלו השנים הם יעקב ורחל, והם מלבישים הירכים של ז"א. או אפשר לפרש, שיש בחי' לז"א, כי בתחילה הוא מלביש לא"א ולוקח המוחין כולם, ואח"כ מניח הירך אחד לנוקביה, ומלביש הוא הירך הימיני. באופן, ששני הבחינות הוא ששה קרשים מלביש את כולו, והוא קרש אחד, ונוקביה קרש אחד.