תוכן

יג) והטעם, כי השדה הוא י"ב אלף אמה לכל רוח, ויש מקום לבריאה ליכנס לשדה הזה עשרת אלפים אמה לכל רוח, שהוא מוכרח להיותה רחוקה מן האצילות אלפים אמה, וכשהאדם מערב, מתפשטים הרגלים של א"א עד אותו מקום, ונשאר מקום פנוי נגדו, והבריאה היא נכנסת שם, ולזה אי אפשר לו לילך באותו מקום שכבר נכנסה הבריאה שם, ולזה כשנכנסים בז"א המוחין ומלביש לא"א, הטיבור מלביש לאו"א עד החזה. וזהו ההבדל שבין או"א לז"א, כי הגרון של א"א הוא מקום צר וקצר ומלא עצמות, והוא כתר לשניהם, וכתר של ז"א נעשה משני שלישים של או"א, וכולו כתר לאחד, והוא מקום רחב ושיעור שני שלישים, ויש בו מקום פנוי, וזה היה פגם אדה"ר שנתן מקום לחיצונים ליכנס שם. וז"ש בזוהר דשוי חשך בין כתר לעילת העילות, ופי', כי עילת העילות נקרא אבא או אימא או זעיר או נוקביה, שהם עילה למה שלמטה מהם, וז"ש דשוי חשך, שנתן מקום לחיצונים ליכנס בין כתר של ז"א, לעילת העילות שהיא אימא.