תוכן

ז) באופן, שאו"א מלבישים את א"א, כסדר הזה: אבא מלביש לא"א זרוע ימין, מן הכתף נעשה הראש שלו, והוא בחינת קלעים שהוא מעשה רשת, כדי שיבוא אור א"א להאיר לז"א דרך אותם הנקבים, והנקבים הללו הם שני עינים שני אזנים וכו' כנז"ל, והגרון הוא כתר שלהם, חציו לאבא וחציו לאימא, ולכן נקרא אבא י"ש. שהוא חצי כתר, וכת"ר עולה ג"פ או"ר, והם חב"ד מוחין הנעלמים בכתר, ואינם מושגים, ולזה אינו ניכר בו אלא בחינת העצם שהוא החיצוניות, והעצם הזה כולו מלא נקבים וחלול בתוכו, להורות על המוחין שבו שהם סוד אויר, והחצי הוא של אבא, והחצי של אימא חציו לוקח אבא ונותן אותו לאימא בסוד הזווג, והם הי"ו אלהי"ם שפי', והחצי יעלה י"ש. וזש"ה (משלי ד' ה') קנ"ה חכמה קנ"ה בינה, כי מן הי"ש קנ"ה אחד לאבא וקנ"ה אחד לאימא, והתפשטותם הוא לפעמים עד הטיבור של א"א, ולפעמים עד הרגלים. והוא, כי לפעמים נעשה זעיר פרצוף שלם בן י"ס, ונכנסים בו המוחין של א"א, וכדי שיוכל ז"א לקבלם, אז מלבישים זו"ן לא"א, ולפעמים ז"א הוא בעל ו"ק, וא"א אוסף רגליו ונשאר זעיר במקומו, שהיה מתפשט רגליו של א"א, ואז או"א אינם מלבישים לא"א כי אם עד הטיבור.