זהר

קלד) תו פתח ואמר, ואני הנני מביא את המבול מים. מ"ט הנני, כיון דאמר ואני, אלא אני הנני, כלא מלה חדא היא. ת"ח בכל אתר אני, אתעביד גופא לנשמתא, ודאי, דמקבלא ממה דלעילא, ובגין כך, אתרמיז באת קיימא, דכתיב אני הנה בריתי אתך, אני דקיימא באתגליא, מזומנת למנדע. אני. כרסיא, למה דלעילא. אני. דעבידנא נוקמין לדרי דרין. ואני. כליל דכר ונוקבא כחדא, לבתר אתרשים בלחודוי, דאזדמן למעבד דינא. הנני מביא את המבול מים.

פירוש הסולם

קלד) תו פתח ואמר וכו': עוד פתח ואמר, ​ואני הנני מביא את המבול מים, ושואל מה הטעם שאומר הכתוב הנני, אחר שכבר אמר ואני. כי אומר ואני הנני. ומשיב, אלא אני הנני, הכל דבר אחד הוא. בוא וראה, בכל מקום שכתוב אני, נעשה גוף לנשמה, כלומר אני, היא הנוקבא. שהיא בחינת גוף לז"א, הנבחן כנשמה שלה. ודאי שמקבלת ממה שלמעלה, מז"א. ומשום זה מרומזת המלה אני, באות הברית, דהיינו עם ו' שהוא יסוד דז"א, שכתוב אני הנה בריתי אתך. משום שמקבלת מברית דז"א, אני יורה העומדת להתגלות המזומנת להשגה. אני יורה: אני כסא למה שלמעלה. אני יורה: אני העושה נקמה לדורי דורות. ואני, שכתוב כאן עם ו' יורה שכלול דכר ונוקבא ביחד, כי הו' של ואני, יורה על הדכר שהוא ז"א. ואח"כ נרשמה הנוקבא בלבדה בלי ז"א, בעת שנזדמנה לעשות הדין, דכתיב הנני מביא מבול מים על הארץ. וכתוב הנני בלי ו' ובזה מיושב מ"ש כאן, ואני הנני, כי ואני כתוב עם ו' שיורה על ז"א המחובר בהנוקבא הנקראת אני, וזהו קודם שנגמר לעשות הדין. ואח"כ שכבר נגמר, כתוב הנני בלא ו', להורות שהדין נעשה על ידי הנוקבא בלבדה בלי ז"א.