תוכן

תהלים (ע"א י"ד): "ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך".
יש לפרש: בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משפלותו, והכניס אותו למצב של הרגשת קדושה, שאל יסתפק אדם בזה, הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה מכפי השגתו.
ומכול מקום הוא אומר, ואני תמיד איחל שיש דרגות יותר גבוהות מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. ואיך אפשר זה? הלא עד כמה שהוא מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר חשוב, מכפי שאפשר לצייר? על זה: ואני תמיד איחל, היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה מכפי שהוא מסוגל עכשיו לצייר לעצמו, וממילא והוספתי על כל תהלתך. נמצא, הגם שעתה בשביל ההוה אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות.