תוכן

דרוש בביה"כ בית דוד, מנצ'סטר
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. ויאמר אברהם אל עבדו וגו' (כד,א-ב)
מקשין העולם, מהו הסמיכות לצווי ש"לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו' כי אל ארצי ואל מולדתי" וגו' (שם ג-ד), היינו שיקח אשה דוקא ממשפחתו.
הנה במדרש רבה (בר"ר נט,ז) יש ג' דעות בפירוש של "בכל": ר' יודן אמר, בכל, שנתן לו נקבה. אמר לו ר' נחמיה וכו', אלא שלא נתן לו בת כל עיקר. ר' לוי אמר וכו', שהשליטו ביצרו.
וענין "נקבה", היינו חסרון, היות שנברא בחסרון כמו כל הנבראים, וה' נתן לו ברכה בחסרון הזה. זו דעתו של ר' יודן. ור' נחמיה אמר: שלא היה לו נקבה כל עיקר. היינו, הברכה שלו היתה בזה שלא היה לו מעולם שום חסרון, ואין ברכה יותר מזה - אם לוקחים מהאדם את חסרונותיו. ור' לוי אמר: שהשליטו ביצרו. היינו, שהיה לו חסרון, וחסרון נק' יצר הרע, והיה לו כח השליטה שלא יקבל שום דבר לעצמו, רק לשם ה'. נמצא שיש כאן ג' בחינות: א) השליטו ביצרו - היינו שאין הוא מקבל כלל. ב) שאין לו שום חסרון - שניטל ממנו היצר הרע, והוא בחי' משפיע עמ"נ להשפיע. ג) שהיתה לו נקבה - היינו, שיש לו חסרון, והוא משתמש עם החסרון הזה רק בבחי' ברכה, שהוא מקבל עמ"נ להשפיע, ואז נבחן לברכה. מצב א' הוא - שאין הוא מקבל, ב' - משפיע עמ"נ להשפיע, ג' - מקבל עמ"נ להשפיע.
היינו, שג' הדעות הם סדר העבודה להגיע לשלמות המטרה. וכל אחד חושב את העיקר. אחד חושב, שעיקר הוא ההתחלה, שהוא לא להיות מקבל, וזו היתה כל הברכה, משא"כ אח"כ הוא כבר נמשך מאליו. והשני חושב, שעיקר צריכים להיות משפיע עמ"נ להשפיע, ואם יש לו כאן ברכה - השאר נמשך מאליו. והשלישי חושב עיקר את המטרה הסופית, שהוא מקבל עמ"נ להשפיע, כי צריכים לזכות לברכה זו.
והפסוק אומר: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". היינו, שאשתו תהיה עזר ללחום עם הכנגד, שהוא היצה"ר. ואברהם היה לו עזר ע"י שרה, לכן רצה גם בשביל יצחק בנו לקחת עזר עבורו ג"כ מאותה המשפחה שלו, כמו ששרה היתה בת אחיו וכמו רבקה שהיתה בת בן אחיו, שעי"ז שיהיה לו את העזר הזה מצד אשתו, הוא יבא לשלמות הסופית והיינו, שיזכה לבחי' בכל, שזה שלמותכ.