תוכן

יג) ועוד, מפני שהבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, זכה שלא הוצרך עצמו שהוא הבל כאמור להעלות, אלא הספיק האיל תמורתו, במה שהקריב הוא קרבן תחלה. ויקרא אברהם את שם המקום, ה', שהם החסדים, ירא"ה, שהם הגבורות, שעולים כמנין רי"ו כמנין גבורה. והזכירו בלשון ראיה, משום דאחר שנכללו אשא במיא ומיא באשא, יש בחסד בחינת גבורות ובגבורה בחינת חסד, וזהו שהראייה בימין ושמיעה בשמאל, וראי"ה שהיא חסד עולה רי"ו, כמנין גבורה, וכן ארי"ה הוא בחסד, ועולה רי"ו מנין גבורה, משום דאף בחסד יש גבורה. ושמיע"ה עולה כה"ת, כי שם זה מורה על החסד, שהוא אחד משמות ע"ב דויסע. ות"ך שבו, הוא א"ל באתב"ש. והה' שלו, הם ה' חסדים, כי (תהלים נ"ב ג') חסד אל כל היום, הרי ששם זה מורה על החסד, והוא בשמאל. משום דאף בשמאל יש חסד כאמור. ואחר שנעשית העקידה ונמתקו הגבורות, ונעשו הה' גבורות ד' בנים, כי אחר המיתוק הוא שנעשה ד' בנים, כי קודם המיתוק הם ה' גבורות ה' הויו"ת, אך אחר המיתוק אמר לו ריבוי זרע. וז"ש הרבה ארב"ה את זרעך, שעולה כמנין הארבעה בנים דאמרן. ואז וישב אברהם בבאר שבע, ויצחק נשאר למטה ביסוד, לצאת אל הנוקבא. והנה יצחק, שהיא בחינת דכורא שבגבורות, הוא תמיד ביסוד דז"א, ורבקה היא נוקבא, שהיא הבחינה שיוצאת לחוץ, ולכן נתבשר מיד שנולדה רבקה, דכיון שהגיעו הגבורות אל היסוד, מיד יצאה הנקבה. וזמ"ש רז"ל שיצחק הלך להביא את הגר, שעולה כמנין הד' בנים דיצחק אחר המיתוק. והם בחי' ד' בנים שיוצאים לחוץ, שהם בחינת נוקבא לאברהם.