תוכן

יב) והענין הוא, כי לעולם הגבורות יוצאות מיסוד אימא בלבוש אהי"ה, שמלוי הוא מ"א, מנין אי"ל. וזהו הלבוש, ויצחק הפנימי, שהם הגבורות. ויאמר לו, די הוא שיעלה הלבוש שהוא אהי"ה ויעלה לשרשו, ואין צריך להעלות ליצחק לעצמו. ובסבך בקרניו, הבינה. כי בכור שורו, דהיינו היסוד, וקרני ראם, אלו הם נ"ה. ובהם בנה"י דאימא, הם ג' אהי"ה, שנים דיודי"ן, וא' דאלפי"ן. והאי"ל, הא"ם הא' של יסוד. וסב"ך, עולה ב"פ א"ם, שהם השנים האחרים של נ"ה. וזמ"ש בקרניו, שהם תוקפיה דיצחק. והגבורות הם שם אדנ"י, והאהי"ה המלביש אותם, הם התוקף, וע"כ אדנ"י ואהי"ה בגימטריא אלהי"ם, שהוא לשון תוקף. וז"ש ויעלהו לעולה תחת בנו, שהוא הפנימי, העלה הלבוש לבד שהוא האיל, שהוא א"ם דאהי"ה, כאמור. ובהדבק הלבוש לשרשו, יספיק גם לפנימי שלא יתאחזו בו החיצונים. הרי טעם א', למה הספיק האיל במקומו של יצחק.