תוכן

ה) ועוד מה שגרם ליצחק העקדה, היה להיותו בחינת הנוקבא שהיה מהגבורות, וכל מי שהוא מסטרא דנוקבא מותא אתקשרת ביה, על כן בנה של שונמית שהוא חבקוק מת, משום שהיה מסטרא דנוקבא, ע"כ אמר לה אלישע שאי בנך, וכן יצחק, אלא שחבקוק שהיו כבר הגבורות מונחות ביסוד מיד מת, אבל הכא שעתה כשנולד יצחק התחילו לצאת ולירד למטה בעת שהיו יורדים בתוך ז"א, אך שהם גבורות, יש להם בחי' דדכורא ואין שם מיתה, וכשהגיעו לפה היסוד שהוא יוצא אל הנוקבא, אז באה המיתה לדבק בו. ועוד, שבמקום החזה שהם יורדות בתוכו, הוא בחינת הבל, שהוא ההבל המחיה את האדם, וע"כ אין שם מיתה. ודע, כי מילת עקיד"ה ע"ה, עולה כמנין ק"ץ, להורות שאין שם מיתוק. זה שאנו רוצים, לעקוד הגבורות בתוך החסדים ולהמתיקם, אלא בק"ץ שהוא היסוד, שהוא סיום הגוף. ואעפ"י שנ"ה נראים שהם יותר למטה, אעפ"י כן הם סתומים, והאור היוצא מהם לחוץ אינו יוצא אלא דרך היסוד, נמצא שהוא סיום כל הגוף. וזהו יצח"ק: ק"ץ ח"י, כי בכאן היה קץ, והיה אפשר למות, אלא שעם המיתוק היה חי ולא מת, וזהו שאמר הכתוב.