תוכן

ד) וסוד העקדה היתה, שהחסדים שם ביסוד דז"א, וילבישו ויקשרו הגבורות למתקם, וזה ע"י אברהם שהם החסדים, ושיעקדו את יצחק שהם הגבורות. וזה אי אפשר עד שירדו הגבורות למטה ביסוד, כי למעלה אינם נמתקות, משום שעוברות דרך העברה, ויורדות למטה אל מקום היסוד, ואינם מתעכבות שם להתמתק. ועוד, ששם למעלה החסד כל אחד במקומו, ואין בו כח להמתיק, אבל למטה ביסוד ששם כל החסדים, ושם הגבורות מתעכבות, והאור רב שם, מתמתקות, ולכך לא היתה העקדה עד ל"ז שנים, משום שאף שבחסדים אנו מונים, שמתפשטים בעשר שלו, שהם מאה שנה של אברהם, הגבורות אין אנו מונין להם מרישא דז"א, אלא משליש הת"ת שבו, ממקום ששם יסוד של אימא, ששם מתגלות הגבורות. והטעם משום שהחסדים שהם לצורך עצמו, והם מגדילות כל שיעור קומתו כנודע, לכך אנו מונין לו כל העשר, אבל הגבורות שהם לצורך הנוקבא, והנוקבא אינה יוצאת אלא משליש ת"ת שלו, לכן אין אנו מונין להם אלא משם, ומשם עד היסוד הוי ל"ז, לפי שנצח והוד ויסוד כל אחד כלול מעשר, הרי שלשים, וב' שלישי הת"ת שבו הם שבעה, הרי ל"ז. ועוד דאימא היא ס"ג, והמלוי שלו הוא אור המתגלה מן היסוד, שהוא ל"ז, מלוי של ס"ג.