תוכן

צריכים לזכור תמיד שאין העדר ברוחניות, ואם יש חידוש צורה כל שהוא, הרי הוא דבר נוסף על הצורה הקודמת, ואין זה גורם שום חסרון על הענין הראשון, כי אין העדר וחילוף ותמורה ברוחניות.

ענין כלים ואורות הם שני דברים מיוחדים, ואין אחד יכול אף פעם להתערב בגבול השני, כמו הנשמה והגוף, שהנשמה היא האור והגוף הוא הכלי. ורצון הוא שם של כלי ולא של אור, בין רצון להשפיע שהוא כלי להשפיע ובין רצון לקבל שהוא כלי לקבל. עיין בתע"ס בלוח התשובות חלק א' תשובה א' ב' ותראה שמציין אור – הוא "הטבה" או "שפע" או מילוי הרצון, חוץ מחומר הכלים, כי חומר הכלים הוא הרצון לקבל .

ומה הם ד' בחינות שברצון לקבל? עיין תשובה ס"ט. עיין היטב בדברים.

ואתה יכול לפרש, שהפירוש לצאת מכלל המאציל ולקנות שם נאצל, צריך לעבור ד' בחינות, רצוני לומר, דרך של ד' תחנות, ובכל תחנה מתרחקת המדרגה מן המאציל ומתקרבת להקרא בשם נאצל. בחינה א' היא התחנה הראשונה, שכבר אי אפשר לקרוא למדרגה הזו בשם מאציל רק בשם בחינה א' של נאצל, אבל לא נאצל גמור, עד לבחינה הד' שאז ישנה השתוקקות ורצון בלי אור, ואז נקבע השם של הנאצל.

ובזה תבין שאסור לקבוע מסמרות בג' בחינות הראשונות, ואתה יכול לקרוא אותם בשם מאציל בערך בחינה הד', שרק היא נקראת בשם נאצל, ולא ג' הבחינות הראשונות. וכן אפשר לקרוא אותם בשם נאצלים, להיות שרק השורש שאין בו מרצון לקבל כלום, רק אותו אפשר לקרוא בשם מאציל ולא נאצל, אבל בחינה א' שכבר הרצון לקבל כלול בה, כבר אפשר לקרוא אותה בשם נאצל ולא מאציל, בערך המאציל. והאמת הוא שג' בחינות הראשונות יצאו מכלל מאציל, ולא הגיעו לכלל נאצל רק בעת שהגיעו אל הבחינה הד', שרק היא נקראת בשם נאצל בקביעות.