תוכן

ה. אור התענוג

ולהאמור צריך להבין צורת התענוג, איך שבא לגבולינו המצומצם, בעוד שרחוק ממנו כמו הרוחני מן הגשמי, ובהפכיות כנ"ל, שאין הרוחני נוגע ולא כלל בהגשמי, בהיותו מתחיל אחר סיום הגשמי, דהיינו מתחת מצע השטח והקצה שעין הרוחני לא ישורהו.
וכאשר תדקדק בהדבר, תמצאהו ותשיגהו שלא במקומך בדיוק גמור שלא יקבל שינוי לעולם. כי תענוג היותר גשמי, דהיינו מהמתוק לחיך או וכדומה, הרי שכל תענוגך קשור בהמשכה והחשק העתיד לבא אליך מזה המין, כי אין התענוג קשור באותו הכף שאתה לועס, רק בבחינה הרצון החזק לכף השניה, וכן בכל ג' גבולי עש"ן הוא קשור בעתיד, כלומר, באותו הגבול מעש"נ שאיננו עכשיו בהמציאות.

ג' גבולי עש"ן וידוע, שכמו האופן המתגלגל על האדמה הוא מוגבל מאד עד לחוט השערה, אשר לא יוכל לנגוע בארץ רק חלק קטן מעיגולו, שזהו גבולו על חיבוקו את האדמה, ולא יקרה לו לעולם שיגע כחוט השערה הרחק מחלקו. עד"ז כל גשמי אינו נוגע מגלגלי העש"ן רק בהוה ממש, לא לפנים ולא לאחור כחוט השערה, דעל כן כל גשמי חלקי ומוגבל (על דרך שאמרו (ראש השנה כג, ב) "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה", ואכ"מ).