תוכן

ה. כח הבונה והסותר שבבריאה

והנה כל הקלקולים המושגים, הנם רק בהנהגה, אבל לא כלל במהויות והמציאות, ואדרבה, כי בכל בריה ובריה שאנו משיגים, אנו מבחינים בבנינה הטבה גדולה ומשוערה בשבח גדול לאותה הבריה ולאותה המהות. משא"כ ההנהגה שמנוהגים הבריות, כולה מקולקלת: א' שכל הווה נפסד, ומעת מציאותה מתחיל האבדון שלה, כידוע. ב' שדרכי הקיום שלה בצער ודאבון. ג' שאיש אוכל את רעהו, ואפילו הדוממים יש כן, שאש אוכל המים ועפר אוכל האש וכו', נמצא שכל אחד ואחד נפסד מצד הרכבתו עצמו, ונפסד מצד חוץ, דהיינו מסביבתו.
והטעם, שגם הבורא ית' מושג במציאותו בסוד מצוי א', ואפילו לחכמים החיצונים, כידוע. ואין בזה אפילו עבודה, כי מושכל ראשון הוא שמשפיכת דיו לא יודפסו חרוזים נשקלים במשקלי השיר ובחכמה עמוקה. וכיון שלא הוכן לנבראים עבודה בזה, לכן כל בחינת המציאות שבעולם המה גם כן טובים בהכנתן עצמם, כי דומין לשורשם הטוב. מה שאין כן ההנהגה שבמציאות, כל החכמים החיצונים לא השיגו עוד בזה כלום, ולא יושג כלל בשכל החיצוני בשום פנים, זולת לעם הנבחר בדרך התורה והמצוה, כי כאן טמון כל סוד העבודה שנותן לנשמות בסוד השבה לשורשו, בזכות שעובד הנשלם משיג דרכי ההשגחה, שבאותן הדרכים טמון כל שכרו בסוד 'ופעולתו אתו ושכרו לפניו' (ע"פ ישעיה מ, י), אשר על כן לפי רוב העבודה להשיג צדקת ההשגחה, כן מתגלה ריבוי שכרו.
ולכן בכל פרט ופרט שבעולם נמצא ב' הפכים אלו, שהוא הבונה והסותר. שמצד המציאות נמצא בו כח הבונה את השלמתו, שממעשיו הכרנוהו שחכם וטוב הוא, ואין חכם פועל דבר בלי תכלית טוב או רע, וכיון שטובו נגלה מצד המציאות שמשובח בדרכי הטבתו, על כן יש לו בפעולתו תכלית טוב דוקא ולא רע כלל, ולכן הוא מגלה בכל פרט כח הבונה. אבל מצד ההשגחה המקולקלת בעיני שכל החצוני מכל הצדדים, לא יוכלו החיצונים לייחד השגחתו בהמציאות, על כן מקצצין ממנו ההשגחה ויצא להם שורש מר לחכיהם אפילו, אשר חכמתו ית' יפעול דבר בלי תכלית, שאפילו איש גשמי נבער מדעת לא יעשה כזאת, אשר זה מגלה בכל פרט החלק הסותר שכל החצונים לעומת שבאו, כן ילכו בנענועתם על ב' הקצוות אלו, וכל מה שמשכילים בזה, דעתם מטפשת עליהם.