תוכן

ה. אולם אמנם, כשמסתכלים בהמעשים של היחיד, אנו מוצאים אותם כהכרחיים אליו, ובעל כרחו יעשה אותם, מבלי בחירתו. והוא דומה בזה לתבשיל השפות על גבי כירה אצל האש, שבין רוצה או לא רוצה מוכרח הוא להרתיח ולהתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב, ואין לבעל החי שום בחירה חפשית שיוכל לבחור ביסורין או לדחות העונג. ומותר האדם על בעל החי הוא שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה, דהיינו, להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן.