חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

ה

תוכן

ג. סוד ה' ליראיו פירושו, שסודות התורה מתבארים רק ליראי שמו ית' השומרים על כבודו ית' בכל נפשם ומאודם, שלא יצא מתחת ידיהם ח"ו שום חילול השם של משהו, לעולם, והוא חלק הג' מהסתרת החכמה. והחלק הזה הוא היותר חמור בענין ההסתרה, כי רבים חללים הפילו הגילויים ממין הזה, כי מבטנם יצאו כל בעלי השבעות והקמיעות ובעלי קבלה מעשית הצודים נפשות בערמתם, וכל מיני בעלי המסתורין המשתמשים בנובלות חכמה שנפלו מתחת ידיהם של תלמידים דלא מעלי, להפיק מהם תועלת גופני בעדם עצמם או לאחרים, אשר העולם סבלו הרבה ועדיין הם סובלים מעניינים ההם. ותדע, שכל עיקר ושורש ההסתר מתחלתו היה רק משום זה החלק, ומכאן לקחו להם החכמים חומרות יתירות בבדיקת התלמידים, על דרך שאמרו ז"ל (חגיגה יג, א) "אין מוסרים ראשי פרקים אלא לאב בית דין, ולכל מי שלבו דואג בקרבו", וכן "אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד" (חגיגה יא, ב), וכמותם תמצא רבות. אשר כל זה הפחד הוא מהמבואר לעיל. ומטעם זה מועטים המה היחידי סגולה שזכו בחכמה זו, ואפילו אותם שיצאו כל חובתם בשבע בדיקות וחקירות נמצאים מושבעים בשבועות חמורות ונוראות מבלי לגלות בכל אותם הג' חלקים הנ"ל ולא כלום (ועי' מזה בהקדמת הר"ר משה בוטריל ז"ל לספר יצירה).
ואל תטעה בדברי, במה שחילקתי כאן ג' חלקים בענין הסתרת החכמה, אשר כונתי שחכמת האמת מתחלקת בעצמה על ג' חלקים כגון אלו. אלא כונתי על כל פרט ופרט שבכל מרחבי החכמה, אשר אין לך מלה קטנה בכל מרחבי החכמה הזאת שלא יסתעפו ממנה ג' חלקים ההם, כי המה רק ג' אופני הביאור הנוהגים תמיד בחכמה זו, והבן.
אולם יש לשאול כאן, אם אמת הוא אשר תוקפה של הסתרת החכמה הגיעה לידי מדה כזאת, א"כ מהיכן נלקחו כל אלו אלפי החיבורים שנתחברו בחכמה זאת?
והתשובה היא, כי יש הפרש בין ב' החלקים הראשונים ובין החלק האחרון, כי עיקר כובד המשא מוטל רק על חלק הג' הנ"ל מטעם המבואר לעיל, אולם ב' חלקים הראשונים אינם תחת איסור קבוע, כי מחלק "האינו נחוץ" מתהפך לפעמים ענין אחד ויוצא מגדר "האינו נחוץ" משום איזו סיבה ובא לבחינת נחוץ. וכן מהחלק "האי אפשר" נעשה לפעמים בחינת אפשר, שהוא מב' סיבות: או מבחינת התפתחות הדור, או על ידי נתינת רשות מהשמים כמו שקרה לרשב"י ולהאר"י ז"ל, ובשיעורים קטנים גם לקודמים אליהם. ומבחינות הללו יוצאים ומתגלים כל הספרים האמיתיים שנתחברו בחכמה. ולדבר זה נתכוונו במליצתם "גליתי טפח ואכסה טפחיים", שכונתם כי קרה להם ענין לגלות דבר חדש שלא שערוהו הקודמים לו, ועל כן מרמז כי רק טפח אחד, כלומר החלק הא' מג' חלקי ההסתרה הנ"ל הוא מגלה שם, וב' חלקים הוא משאיר בהסתר, והוא להורות כי קרה לו איזה ענין שהוא סיבה לדבר הגילוי ההוא, או שהאינו נחוץ קיבל צורת נחוץ או שניתנה לו רשות מהשמים על דרך שביארתי לעיל, וזהו שמתבטא בהמליצה של גליתי "טפח".
וידעו המעיינים בקונטרסים אלו שדעתי להדפיסם במשך השנה, אשר כולם המה חדשות, שאינן מובאות בטהרה ובתוכנם המדויק לאמיתו בשום ספר מהקודמים אותי, ואני קבלתי אותם פה אל פה ממורי ז"ל המוסמך לדבר, דהיינו שגם הוא קבל מרבותיו פה אל פה וכו'. והגם שקבלתי אותם בכל התנאים של כיסוי ושמירה כנ"ל, אולם מתוך ההכרח שהבאתי במאמרי "עת לעשות" הנ"ל, נתהפך לי חלק "האינו נחוץ" ויצא והיה לבחינת "נחוץ", וע"כ גליתי טפח זה בהיתר גמור כמו שביארתי לעיל, אמנם ב' הטפחים אותם אשמור כמצווה עלי.