תוכן

ג) וזהו יהי ביתך פתוח לרוחה. כי נקראת בית ואין בית אלא אשה, וכשהיא פב״פ עמו, קרויה ביתו. וכשהיא באחור, הוא מכנה אותה שהיא שלנו, וקורא אותה ביתך. ביתך עולה תבל. כדאמרן בבינה כדינקא לבנין. נק׳ אימא, וכד מסתלקת נקראת בינה, וז״ש ערות אשת אביך. ופעם אחרת נקראת אמך, כד ינקא היא אמך, וכד לא ינקא, היא אשת אביך. וזה אמרו יהי ביתך פתוח לרוחה. כי כשהיא באחור, אפילו אותה קצת בחי׳ זווג, שיש בחי' אב״א, אינו אלא אחר שתתמלא האלהים שלם במילוי יודי״ן שעולה המלוי רוח. וזה נקרא רוח אלהים, כי רוח מלוי אלהים. וזה תלוי במעשה התחתונים. וז״ש, יהי ביתך פתוח לרוחה כו', כי צריך שתעשה מעשים טובים, כדי שתהיה ה׳ אותיות של אלהים פתוחות, כדי לקבל בקרבכם הרוח. וז״ש, לרוחה, לרוח ה׳, שהוא מלוי של ה׳ אותיות דאלהים.