תוכן

"בצרתה לי קראתי ויענני, ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה" (תהילים ק"כ א'-ב').
דהנה שהאדם בא בצרה, היינו לבחי' קטנות, הוא מב' סיבות: א) הס"א. ב) שהוא דבר קל. ז"א "לא יגעתי ומצאתי" שהוא בחי' שפת שקר. ש'שפת' הוא סוף ותחילה של הבגד, שזה עושה שלא יקרע הבגד, ולא הבגד בעצמו. ז"א שהוא בחי' קטנות, שהיא אומרת שכל עבדות ה' היא בחי' קטנות, וזה שקר. או להפך, שהיא בחי' גדלות וא"א להשיגה, שהוא בחי' "יגעתי ולא מצאתי", וזה לשון רמיה, לשון גדלות. וזה אמרו "ה' הצילה נפשי" מב' אלו.