תוכן

העתק מכ"י אאמו"ר זצ"ל
ויש לדמותו [את ה' העולמות אדם קדמון ואצילות בריאה יצירה עשיה] לצנור התחוב בנהר שדרכו עוברים מים להעיר, ובהכרח שמקצת הצנור תחוב בתוך מי הנהר עצמם ואע"פ שאינו עושה שם שום פעולה, אמנם אין ההעברה אפשרית אם לא יהיה תחוב מקצת בהנהר.
כמו"כ הכלים של הע"ס הם צנור להביא אור מעצמותו ית' לתחתונים ובהכרח שהצנור יהיה כלול גם בעצמותו ית', שע"י חיבורו עמו הוא מעביר השפע.
והתכללות הזו היא הרצון להַנות לנבראיו, שה"ס הרצון להשפיע שנק' כתר. וגם בחי"א שזה עליון עליו מונח על הרצון לקבל, שבו נבחן ג"כ שעדיין הצנור כלול בעצמותו ית', שז"ס אצילות "דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון" אכן בבריאה שם מגוּלֶה הצנור למקום התחתונים, ע"ד משל לחוץ מהנהר, כי הוא רצון מהתגברות נאצל, ועדיין יש בו אמנם השואת הצורה לכתר, אבל היצירה מגולה בריחוק יותר. כי יש בו מעט רצון לקבל ועיקר הגילוי הוא בעולם העשיה ששם יש בו רצון לקבל הנקרא חומר כל הכלים והנבראים. ונמצא כי בעולם העשיה, מתחילה תחילת יציאת הצנור מתוך מי הנהר אל העיר, וד' עלמין אדם קדמון ואצילות בריאה יצירה גורמים שיוכל הצנור האמיתי להתחבר במי הנהר שהוא עצמותו ית'.