חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

התפילה

תוכן

התפילה

התפילה היא יחוד ההשגחה להמשגיח.

דברים בסגולת התפילה:

א) היגיעה שבה: שמחשיב הדבר שהתגעגע אחריו ונשמות לו ביותר.

ב) הבטחון: שמתוך תפילותיו נמצא שבוטח יותר בהמבוקש. ונודע מפסיכולוגיה, שהבטחון מקרב המבוקש, והיאוש מרחקו, ועל כן כל מצליח - מאמין בעצמו, וכל מיואש אינו מאמין בכחותיו - הוא בלתי מצליח. לאפוקי מבני אדם שעושים הַמְסבָב לסיבה, שאומרים שמשום שאינו מוצלח, על כן אינו מאמין בכוחותיו, אלא כנ"ל.

ג) קבלתי שאותיות התפילה נעשו כלי קבלה אל המבוקש, ובכמות ואיכותם נמדדת.

ד) ועל כולם הוא יחוד השגחה להמשגיח. כי העולם כמות שמוצעת לפנינו, הריהו נתון לקודם ונמשך (-סיבה ומסובב) בסוד הכתוב (איוב לח, לה) 'התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו', ואם כן מוצע לכל חי רק השגחה טבעית מחויבת גם עזובה מהמנהיג ית', ולפיכך, כיון שהסיבה הא' ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, נעשו בני אדם מרוחקים ממקורם בלי שום תקוה להדבק בו, כי העצה האחת והמיוחדת 'שמתוך מעשיו הכרנוהו' (שיר היחוד ליום חמישי) (אשר באמת היא הכרה מספקת לגמרי, כי היא הדרך המיוחדת שאנו מכירים את חברינו וכל הבריות, שאין לנו תפיסא במהות עצמו, רק בהפעולות והמעשים שעושה), גם כן נסתרת ונעלמת ממנו לגמרי, משום שהמעשים באים ומתגלים לנו על דרך קודם ונמשך שנקרא דרך הטבע.

ולפיכך יש אמנם דרך תורה ותפילה, אשר היא מסוגלת ליחד את המעשים אל הפועל והסיבה הא'[1], אשר האדם צריך להאמין בשכר ועונש כמפורש בתורה, דהיינו שכל הצלחתו היא בדביקותו ית', שזהו גובה כל השכר, וכל עונשו הוא בפירוד ממנו ית', שהוא עונש המר ממות. ולפיכך ישום אליו לבו שישגיח עליו השגחה מיוחדת לקרבו לדביקותו ית', ולא יתן לו עושר שיפשע ח"ו, ולא יתן לו עוני שיעבירנו על דעתו ח"ו וכדומה מן הטרדות והבלבולים, אשר על ידי ריבוי תפילה וזהירות במצותיו יברכו השי"ת ויאיר פניו אליו, גם ישא פניו אליו. והוא סוד ברכת כהנים: הברכה היא שמבטיחהו שכל שיעשה יצליח, על דרך הברכה (בראשית יב, ב-ג) 'ואעשך לגוי גדול ונברכו בך כל משפחות הארץ', שהוא סוד 'יברכך'.

הארת פנים ונשיאת פנים הם ב' ענינים שאחד תלוי בחבירו, בדוגמת גוף הנושא להראש כן ישנו להשי"ת השגחה רוחנית שלמעלה מעולם הזה, שהיא סוד התורה שקדמה לעולם (שבת פח, ב), והוא סוד גופי תורה והוא סוד נשיאת פנים, ואז זוכה עמה יחד להארת פנים שהוא סוד התגלות האלקות.

ומה שקדם הארת פנים לנשיאת פנים, יש בזה סוד עמוק בסוד הכתוב (ברכת שים שלום) 'כי באור פניך נתת לנו תורת חיים' וגו'. כלומר, שהראש אע"פ שהוא נישא מהגוף, מכל מקום הוא קודם להגוף, משום שהגוף צריך להמשך מהראש. ולפיכך מתחילה 'יאר ה' פניו אליך ויחונך', שזוכה בתורה בסוד מציאת חן, שעל כן ברכו בברכת אבות כנ"ל, אשר הברכה הזאת היא בחינת גוף רוחני להארת פנים. ואחרי זה זוכה להשגת התורה ממש בסוד נשיאת פנים ממשית, כמו שכתוב 'ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום', סוד הכלי המחזיק ברכה.



[1] בהג"ה בצד הנכתב כתב רבינו: "ובזה תבין [הכתוב ב]ראש השנה ט"ז [עמ' א], אמר רב יוסף, כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום, ואיבעית אימא לעולם כרבנן, אלא כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק, יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין" (תרגום: אמר ר' יוסף, כשיטת מי אנו מתפללים עתה על חולים ותשושים? כמי, כר' יוסי שאמר אדם נידון בכל יום. ואם תרצה תאמר אפילו כרבנן, וכר' יצחק, שאמר ר' יצחק, יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין).