[1] עי' מאמרי הסולם א' מאמר צט: "והנה הגם שבעולמינו לא יצוייר שום שלימות במנוחה, ואדרבה, 'הבטלה מביאה לידי שעמום' (כתובות נט, ב) ולכמה חולאים עד לקוץ בחייו, כידוע. הטעם הוא, כי עולם הזה נשרש בגבול הזמן... מפני שזה דוקא תיקונו לגלות כל מיני צורות ההפיכות שלא היו יכולין לבא בבת אחת, כידוע בסוד שבירת הכלים. והן המה המתגלים ברגעי הזמן בזה אחר זה שנקראים זיווגי אורות, עד שמתגלה שלימותם, ולכן כל מוגבל בזמן יחרב וייבש על ידי מנוחה, כי הוא שינוי בטבע, כמורגש. משא"כ לאותם שסגלו כח לעצור בעבודת הש"י ולהדבק בפנימיות העולם, אדרבה, מוצאים קטנות ויבשות גדול בעמלות ועבודה, כי היא להם שינוי הטבע... ועיקר קורת רוחם והשלמתם מוצאים במנוחה, בהראיה איך שמתרחבת ומתגדלת כמעיין דלא פסיק מהכנה שקדמתם, בסוד 'ברבות הטובה רבו אוכליה, ומה יתרון לבעליה כי אם ראות עיניו' (קהלת ה, י). ומה מתוק האור לעין, כי הוא תענוג ושביעה ביחד, מה שאין הלב יכול אפילו להרהר בעסקי כל עולם הזה".

[2] ע"פ קהלת ה, י: "ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית עיניו".

[3] עי' מאמר מבוא אות יח.