שיעור
הדביקות נמדד בשיעור התענוג, כי אדם נפרד מאויבו ומתייסר בראייתו, ואדם דבוק
באוהבו ומתענג בראייתו. ושיעור האיבה ושיעור היסורין שיעור אחד, וכמו כן שיעור
האהבה ושיעור התענוג שיעור אחד הוא.
ויש
ג' בחינות תענוג: א' תענוג יסודי בנה"י, שהוא תענוג הרגשי, כלומר
חומרי (פירוש, מה שמגיע גם להחומר). תענוג ב' הוא ענין תענוג התפארותי
בחג"ת, שהוא דמיוני והערכתו בכח הדמיון, והוא נותן חלק לחומר לבחינת ההרגשי
והיסודי. תענוג ג' הוא ענין תענוג שכלי וידיעה בחב"ד, שהוא למעלה
מדמיון, שהוא בחינת הרחבה במוח המחשבה מחמת בירור ידיעתו, שהוא נותן חלק לדמיון
והתפארות, אשר הדמיון הזה נותן מחלקו להחומר והרגש.
ובזה
תבין שפרצוף נה"י הוא פרצוף דקטנות, כי הקטן אינו משיג תענוג ההתפארות ואינו
צריך לה כלל, ואין לו זולת תענוג חומרי ויסודי לבד. יתר עליו פרצוף חג"ת
שנקרא פרצוף דיניקה שמשלימו בבחינת תענוג בהתפארותו ובערך דמיוני, ועדיין לו חסר
תענוג הידיעה. יתר עליו פרצוף חב"ד שיש לו גם כן תענוג הידיעה מכח בירוריו
הודאים והחזקים המביאים לו תמיד הרחבה בכח המחשבי שאינו נמצא אלא לגדולים, ולכן רק
חב"ד נקרא פרצוף דגדלות.
כלומר,
דכלי קבלת תענוג המורגש הוא סוד הנה"י, וקבלת התענוג המדומה נקרא חג"ת,
וקבלת תענוג של המושכלות נקרא חב"ד.
[1]
כלים
דחב"ד חג"ת נה"י הנזכרים לעיל הם כנגד נפש רוח נשמה.
[2]
מלכים
ב' ד', א-ז באשה שצעקה לפני אלישע על עוניה:
"ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לכי בבית. ותאמר, אין לשפחתך
כל בבית כי אם אסוך שמן. ויאמר, לכי שאלי לך
כלים מן החוץ מאת כל שכנכי, כלים רקים אל תמעיטי.
ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה, והמלא תסיעי... ויהי
כמלאת הכלים, ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי, ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן.
ותבא ותגד לאיש האלקים, ויאמר, לכי מכרי את השמן
ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר".
[3]
עץ
חיים שער מט פרק א: "הרי נתבאר איך הם ג' כלים זה תוך זה, והם בחי' עיבור
יניקה ומוחין, והם כלים לנר"ן, כי היחידה וחיה אין כנגדן כלים, יען אינם
פנימים". וביאור הענין עי' בתע"ס חלק טז או"פ קנו; בית שער הכונות
או"פ נח, שזהו מטעם צמצום ב', עי"ש.