תוכן

לכל אדם דתי יש לו זמן קטן בחיים שלו שיש לו קצת התעוררות מלמעלה, שירגיש חיות בזה שהוא יהודי. והגם שבאופן כללי האדם נמצא בכמה מצבים, שאין בו שום חן דקדושה, ולפעמים יש שהוא שוכח בכלל שיש קדושה בעולם, ואפילו שזוכר הוא רק מטעם חינוך, היינו רגילות. לדוגמא, יש לפעמים שהאדם מברך ברכת נהנין ולא מרגיש אפילו למי הוא מדבר, ומה הוא מדבר. ומה שאמר ברכה הוא מצד הרגילות.
אבל יחד עם זה יש לפעמים שהאדם בחיים שלו הוא כן מרגיש חיות דקדושה, יכול לזמן קצר, נגיד למשל דקה אחת האדם היה מרגיש טעם דקדושה, שזה בא לו מהתעוררות מלמעלה. והאדם יכול לעורר רשימו מזה שהי' לו פעם התעוררות.
לכן יוצא שלכל אדם יש לו בפנימיות בחינת רשימו, ורשימו זה מחי' את הכלי היינו את הלב, שעל ידו האדם יכול לעשות אתערותא דלתתא.