תוכן

משיחה קדושה ועיקרית מיום ב' ליל ג' פר' תצוה תשי"ג
התחדשות האמונה והשמחה הנולדת מכך.
עצת רשעים – שלא לקלקל הקושיות והסתירות שמתהוות ונולדות ... ענינים ומקרים ועובדות שמתנגדים אל השכל הישר, והבע"ד בא לתת לך עצות מחוכמות איך ליישב אותם ולהתאימם אל השכל הישר והטבעיות, וצריך לדַחֵק שלא לשמוע בקולו של הבע"ד, אלא להשאיר כל הקושיות וכל הסתירות בחומריות הבולטת והדוקרת עינים, ולא להשתדל למצא פתרון ותשובה מתורצת לאי טבעיותם של הדברים, ולא לתרץ אותם כלל, אלא להשאיר אותם כמו שהם בסתיריותם הנוקשה. אפילו בזמן שכבר נמצאו די והותר תירוצים לעובדות, שהותאמו לעובדות ע"י הזמן, ח"ו לא לפול מהאמונה, אלא דוקא להשתדל שהאמונה תהיה למעלה, היינו בזיו האמונה והדרה, והעצת רשעים – בעפר, שעצת רשעים היא הערלה, והערלה צריכה להיות בעפר תמיד. והאמונה צריך תמיד לחדש לפני כל מצוה שעושים, ומזה, היינו מחידוש האמונה, תבוא לך שמחה עצומה.
וככה להיות תמיד באמונה ושמחה, פירוש: שלא לסתום הסתירות והחורים שבאים בהכרח בזמן שהאמונה היא למעלה בזיו הדרה וטוהר יפיה, יש צורך לסדר ענינים במכוון שיהיו נראים כמופרכים לכתחילה מאורתא, ואח"כ כשמצא כבר פתרונים להם ונראים במלואם כמיושבים במשך הזמן, היינו שהזמן נתן תירוצים מספיקים [להולדם] ומתישבים על הדעת, נמצא שאז בזמן שמוצא לו הצדקה בענין, מקלקל ומחשיך זהר האמונה, ומגביר עצת רשעים, כי כלל הוא: כשזה נפל זה קם. וצריך תמיד להשתדל בכל יום ויום לחדש האמונה, היינו למצוא דברים שהם נגד השכל החיצוני, ודוקא לטפח דבר כזה שמזדמן לך, מבלי משים, ולראות בו ענין נכבד לעבודה. ודוקא משום שהוא, היינו הדבר הזה, מוציא ממש עיניך באי ישרו ובאי טבעיותו, ובאי הצדקתו, והעיקר באי התאמתו לשכל הישר. והם מתנגדים לכל מה שיכול לשמש לך ענין בקדושה, והם ממש סותרים, תשאיר אותם דוקא במצבם זה, בלתי מיושבים, ואל תחפש להם תירוצים והצדקות, אלא כמו שהם עם סתירותיהם הנראות לעין. ותעסוק בעבודתך במלא האמונה, ואל תחפש פתרונות וצידוקים מתקבלים על דעתך, אלא דוקא "הסותר" שבדבר, המתנגד שבענין, והבלתי מיושב של העבודה, דוקא זה יעמוד לעיניך כל הזמן במלוא סתירתו, ואל תרצה כלל ליישב אותו, או בלשונו הזהב: פארשטאפין די לעכער, לסתום החורים, אלא אדרבא להשאיר אותם במצבם הנוקשה והמלא קושיות הזה, שכולו מופרך כמו שהם, ולא לתת לעצת רשעים שידם תהיה על העליונה, רק השתדל תמיד שהאמונה תאיר ותזרח במלוא הדרה ויפיה, היינו האמונה למעלה והעצת רשעים למטה בעפר מושפלת.
ומכיון שהזמן פועל מעצמו, ומראה בעליל שמה שהיה אתמול כולו מופרך ומלא ספקות, הנה היום נעשה ברור כחמה שדוקא כן צריך היה להיות למפרע, ומוצדק מצבו הקודם, והקושיות והסתירות של אתמול שהיו כולו מוקשה, היינו "החורים" נעשו היום דוקא הכרחיים, כי החורים כאלו משמשים במקום שזקוק לאיזה ענין לחור, ובכן נופלת כל הקושיה והסתירה, ואלו היית סותמה אתמול לא היה הענין מסתדר כדבעי, ודוקא הכולו מוקשה וכולו מופרך דאתמול, נעשה מוצדק והכרחי היום, נמצא שהאמונה של אתמול אין לה עכשיו על מה לחול כלל, ונופלת כדבר שהיה מיותר לגמרי, ולפיכך צריך לחדש האמונה בכל יום ולמצא ענין להדליק את האמונה מחדש, כדי שתאיר למעלה במלוא הדרה וזיוה. בכל יום לפני שאתה ניגש לעשות איזה דבר שבקדושה לעבודה, או ללמוד התורה, צריך לחדש את האמונה. והסימן שיתעורר בך תיכף שמחה עצומה, וזה הוכחה וראייה ברורה שהאמונה שלך בסדר, והקב"ה יעזור לך שתאיר לך ההשגה אכי"ר.
וזה ענין שלושה דברים ש"נתקשה" בהם משה רבינו ע"ה: שרצים, ומנורה, וקידוש החדש. דהיינו לחשוב רוממות אליו ית' ושפלות עצמו, וכן בכל יום תמיד. ובכל זה צריך להיות הצנע לכת, בסתר ולא בגלוי, היינו האמונה למעלה – והעצת רשעים למטה בעפר. ובהתבודדות יחדו בכל מעשיו לעבודתו יתברך שמו, היינו לפני כל דבר ודבר מעבודתו לכבוד ה' יתב' ויתעלה, היינו לפני עשית מצוה לעשות הכנה מתאימה, ולפני הלימוד בתורה, ולפני התפלה, יחדש רוממות אל יתברך ויתעלה שהם למעלה למעלה מהשגתו, וככה הם באמת צריכים להיות אע"פ שלכאורה מתנגדים [בכל מכל] בכל ישותם לחוקי הטבע והשכל החיצוני.
ואז ירגיש שמלפפת אותו שמחה עצומה, שמחה קדושה, שמחה של מצוה למעלה למעלה, מכוח השגתו, כי הוא באמת רמה ותולעה, מעפר בא ואל עפר ישוב, זה שפלות האדם, ואיך יוכל להשיג מעשי ה' והתנהגויותיו עמו, אלא דוקא צריכים להיות בלתי מובנים לו, ונסתרים מעיני שכלו, שבא מעפר ואל עפר ישוב, ואיך יעיז אפילו לחשוב ולרצות להשיג ולהבין אותות ה' ורוממותו יתברך.
ובמצב הזה, אם האי טבעיות ושכליות הדברים מתנגדים לו בכל ישותם, והוא אז מצדיק אותם בכל הפרכות והסתירות שבהם, ומלבד עבודתו עבודת הקודש במלוא מרצו ותשוקתו, כאלו גמל לו ה' כל טוב, ומובנים לו, אז נקראת האמונה למעלה ובשלמות במלא זהרה, והעצת רשעים בעפר, ומזה תיכף יבוא זרם כביר של שמחה אמיתית, שמחה של מצוה, חדות יצירה, שמחה של השגה, ויזכה לכל טוב, אכי"ר. וזהו "קדוש החודש", רמז שצריך האדם מישראל לחדש בכל יום תמיד הקדושה הזאת, לקדש עצמו במחשבות הנ"ל. וזה אמרם ז"ל: "נתקשה משה", דנתקשה הוא לשון "מקשה תעשה" דהיינו חתיכה אחת, רמז שזה קשה מאד לצמצם הדבר ביחידות בנושא אחד, שני הפכים בנושא אחד, מנורה ושולחן, זה מול זה, "ואת המנורה נוכח השולחן" זה מול זה, שניהם ביחד, שזה נגד השכל והטבע, "ונתקשה" עד שהקב"ה הראה לו מתוך האש (רצונו לומר: מהתלהבות התשוקה לעבודה הקדושה ובהירות שיתלהב לעבודתו יתברך שמו ויתעלה, תוכל לפעול הכול, כל הבא לטהר מסייעין לו) אכי"ר.
וסימן מובהק זה נקוט בידך ממנורת הזהב הק' שעשה משה, שנתקשה בה משרע"ה והיינו: אם שכולו מוקשה – זהב טהור, אם "שכלו מוקשה" הוא זהב טהור.
והעיקר צריך בעצמו למצוא דרך לעבודה. ובזה לא לסמוך על מי שהקדימוך אפילו רבי מובהק שלך, אלא אתה בעצמך תמצא אופן ודרך איך לעבוד אותו יתב', בלשונו הוא: ארבעטן אין יודישקייט מ'דארף יעדן טאג געפינען פרישע מיטלען ווי צום ארבעטן אין יודישקייטן, נישט נאכטאן און נאכקרימען, נאר נייער אייגענע וועגען זוכען אויס טרעטען, דער אויבערשטער האט ליב חידושים, תמיד חידושים, און אזוי העלפט דער אויבערשטער און מען איז זוכה צו השגה, צו דביקות, און צו דער מטרה האמיתית, אכי"ר. [לעבוד ביהדות – צריכים בכל יום למצוא אמצעים חדשים ורעננים איך לעבוד ביהדות, לא לחקות את השני, ולא להתעקם אחרי השני, רק לחפש דרכים חדשות, לא ללכת אחר עקבותיו של אדם אחר, השי"ת אוהב חידושים, תמיד חידושים, וכך השי"ת עוזר וזוכים להשגה, לדביקות ולמטרה האמיתית,] אכי"ר.